בעיתון "ישראל היום" מדווח מרדכי גילת על חקירותיו של אברהם הירשזון. הדיווחים מפורטים ביותר ונוגעים לחקירות מגוונות הנפרשות על פני שנים רבות וכמה יבשות. (מומלץ בחום רב לקרוא).
בסוף הכתבות מעלה גילת את התהייה, איך הגיע הירשזון להיות שר האוצר במדינת ישראל, ומה עבר לאהוד אולמרט בראש כאשר הוא מינה אותו למשרה הזו. תהייה זו, מעלה לסדר היום את נושא המינויים הבכירים וממלאי המשרות הרמות ביותר.
אפשר להעריך את בנימין נתניהו (לא מוכרחים) ואפשר לא. האנשים שנכנסו לחיינו הציבוריים כמינויים שלו - פוליטיים או אישיים, הם כבר נושא הרבה פחות מצחיק, ומן הראוי לשים אליו לב.
כך למשל, השר לאיומים אסטרטגים (יש הסוברים שהוא עצמו איום כזה) - אביגדור ליברמן, והשרה הממונה על חגיגות שנות ה-60 רוחמה אברהם. שניהם התחילו כמינויים אישים של נתניהו בכהונתו כראש ממשלה בשנות ה-90.
למינויים אלה יש חיים משל עצמם, והם משפיעים על חיינו ועל המתרחש בציבוריות הישראלית, שנים לאחר המינוי הראשוני, ושנים לאחר שמי שבזכותו הם הגיעו למקומם הנוכחי, כבר שינה מקום ולעיתים אף מזלו השתנה.
אנו יודעים מהי האחריות של הפוליטיקאים על המדיניות שלהם - הרבה דבורים ואויר חם.
אנו יודעים מהי האחריות שלהם על הוצאתן לפועל של החלטות הממשלה - שואפת לאפס.
הגיעה העת, שפוליטיקאים ייקחו אתם בסיום הקדנציה שלהם את כל נושאי כליהם, רל"שים, עוזרים ועוזרות למיניהם, ולא ישאירו אותם לנו לדורות הבאים...
אודות ARNONA
גרסת הדפסה
