אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ   הפורום - שאלות ותשובות   שלח לנו אימייל
 

מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 24/6/2014
גרסת הדפסה

מים גנובים ימתקו

בית המשפט: אין לחייב דיירי בניין בגין צריכת מים משותפת כאשר הוכחה גניבת מים

מאת: ענבל  וקנין צוקר, עו"ד  

1/5/2008

גניבת מים

אגרת המים מוטלת על כל צרכן בהתאם לצריכתו האישית, אך לעיר הבירה, ככל הנראה, חוקים משלה: תושב העיר נדרש לשלם בגין מים אשר הוכח כי נגנבו ע"י שכניו למען עיסוקי שטיפת המכוניות שלהם.

ד"ר בנימין האזרחי, צרכן מים ירושלמי חביב חויב ע"י תאגיד המים העירוני "הגיחון", אשר פועל מטעם עיריית ירושלים בנושאי המים והביוב בחיוב של אגרת מים. על פי ההגדרה שבחוק עזר לירושלים (אספקת מים), תשכ"א- 1960 "צרכן" הינו:

אדם המחזיק בנכס או בחלק ממנו, שבו מותקנת רשת פרטית, או אדם שרשת פרטית משמשת אותו או את הנכס שבו הוא מחזיק וכן אדם שחתם על חוזה או על בקשה להספקת מים מהעיריה;

החיוב באגרת המים נעשה בהתאם לשיטה המקובלת באמצעות קריאה של שני מדי מים - מד המים הדירתי ומד המים הראשי. כל צרכן נושא במלוא תשלום האגרה לפי הצריכה שנרשמה במד המים הדירתי שברשותו, וכן בחלק יחסי מההפרש שבין הצריכה שנרשמה בסך כל מדי המים הדירתיים בבניין לבין הצריכה שנרשמה במד הראשי המשותף של הבניין, כלומר, בהפרש המשותף. ההפרש המשותף מחולק בחלוקה שווה בין כל מחזיקי הדירות.

בנימין קבל על חיובו בהפרש המשותף וסרב לשלמו בטענה כי הוא גבוה משמעותית מסך הכמות שנרשמה במדי המים הדירתיים, משום ששכניו נוהגים בשיטתיות לנפץ את מד המים הראשי ולצרוך מים בגניבה לשם עסקי שטיפת המכוניות שלהם.

על מי יש להטיל את החבות באגרת מים שהוכח כי נגנבו ולא נצרכו ע"י הצרכן המחויב בגינם?

בנימין שילם ותבע השבה בבית המשפט לתביעות קטנות, ובית המשפט פסק, כי על העירייה להשיב לו את האגרה העודפת ששילם.

עיריית ירושלים ערערה לבית המשפט המחוזי בירושלים, והשופט משה סובל דחה את הערעור. נפסק, כי אין לחייב את הצרכן בגין מים שלא נצרכו על ידו או לשימושו. הדבר מנוגד ללשונו ותכליתו של חוק מדידת מים, תשט"ו- 1955, שהינה עידוד חיסכון במים, כאשר לצרכן יש שליטה על הכמות הנצרכת.

הרשות המקומית חייבת למנוע שימוש לרעה במים מכוח סעיף 238(א)(1) לפקודת העיריות [נוסח חדש], ואין להטיל חובה זו על הצרכן, שאין לו יכולת מעשית להתמודד עם שכניו העבריינים ואינו יכול להתערב באופן כלשהו במערכת המים. בית המשפט פסק, כי תכליתו של כל דבר חקיקה היא השגת צדק ותוצאה סבירה, תוך בחינה של מקורות נורמטיביים.

היבטים פליליים של גניבת מים

יש הבדל בין "מס" לבין "אגרה". "מס" מתייחס ל "תשלום המוטל מכוח חוק שאין כנגדו תמורה ישירה למשלם". ל"מס" אין זיקה לשירות כלשהו אותו מקבל הנישום מהרשות. בע"א 474/89 ד"ר עודד קריב נ' רשות השידור הוגדרה "אגרה" על ידי בית המשפט העליון כתשלומים הנגבים בעבור שירותים מהם נהנה הצרכן, תוך קיומה של זיקה ישירה ביניהם. כפועל יוצא מכך, אין לחייב צרכן בעבור מים שלא נצרכו על ידו.

ההסדר הנקוט על ידי הרשויות בחיוב דיירי בית משותף בעודפי הצריכה המשותפת הוא חריג לכלל. עיריית ירושלים ניסתה להרחיב את החריג כאשר חייבה את הצרכן בגין מים שנצרכו על ידי שכניו, אך ניסיון זה לא צלח. בית המשפט הגיע לתוצאה מוצדקת. עם כל הכבוד, יש שיטה אחרת על מנת להביא לתוצאה יעילה יותר במקרה הנוכחי ובמקרים דומים.

ניתן להגיש כתב אישום נגד העבריינים בבית משפט לעניינים מקומיים, בגין הפרת הוראות חוק העזר, על פי הוראה עונשית בפקודת העיריות [נוסח חדש]:

254. העובר על הוראת חוק עזר , דינו - קנס של 3,300 שקלים חדשים, ובעבירה נמשכת קנס נוסף של 150 שקלים חדשים בעד כל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שנמסרה הודעה עליה בכתב מטעם ראש העיריה או לאחר הרשעה.

וכן הוראה עונשית בחוק העזר גופו:

22. העובר על הוראה מהוראות חוק עזר זה, דינו - קנס 600 שקלים חדשים, ובמקרה של עבירה נמשכת, דינו - קנס נוסף 24 שקלים חדשים בעד כל יום שבו נמשכת העבירה אחרי הרשעתו בדין או אחרי שנמסרה לו הודעה בכתב מאת ראש העיריה.

במקרה הנוכחי, הופרו מספר הוראות מחוק העזר:

4. (א) לא יתקין אדם רשת פרטית, לא ישנה רשת פרטית קיימת, לא יסירנה ולא יטפל בה בדרך אחרת, פרט לצורך תיקונים דחופים הדרושים להזרמת מים סדירה, אלא לפי היתר בכתב מאת המנהל.

15. (א) לא יבזבז אדם ולא יגרום או ירשה שאחר יבזבז מים שברשותו.

(ח) לא יפתח אדם ולא יסגור, שלא כדין, כל אביזר השייך למפעל המים.

חוקי עזר זכו למעמד של "דין" על פי חוק הפרשנות, התשמ"א-1981, והפרתם היא הפרת הדין. לא היה כל קושי לפעול במסלול זה במקרה הנוכחי, שכן בנימין סיפק ראיות ברורות ותצלומים המעידים על ההתחברות הפירטית ועל זהות מבצעיה.

בפגישה שהתקיימה בין בנימין לבין נציגי העירייה ציין סמנכ"ל שירות הלקוחות ברשות כי מד המים הראשי בבניין הוחלף בשל חבלות 12(!) פעמים במשך 7 שנים ונשבר לאחר כל התקנה. מ"מ מועצת המנהלים של הרשות אמר כי: "מדובר במקרה קשה של שכנות מסובכת ואנשים אלימים הפוגעים במכוון במדי המים". הנה כי כן, בידי העירייה נצברו הוכחות ברורות לכך, שמקורו של חיוב המים הגבוה הוא בפעילות עבריינית שמבצעיה ידועים.

הפתרון המוצע ירתיע אדם המתכוון להשתמש במים בצורה בלתי חוקית. אין כחבות אישית המגולמת בפגיעה בכיסם של עבריינים אלה ונוספים כדי למגר ולשרש את התופעה הפסולה. אם תזכה הרשות בתביעה בשלב הראשון, יהא באפשרותה להיפרע מאותם עבריינים בתביעת השבה אזרחית, בעילת עשיית עושר ולא במשפט.

יתרונות המסלול המוצע

היפרעות מהעבריין וחיובו בגין הנזק שגרם יוצרים הרתעה, שהיא גורם חשוב במניעת הישנות מקרים דומים בעתיד. במקרה הנוכחי הודיעה המשטרה, כי בשל עומס עבודה היא אינה יכולה להתפנות לטיפול בעניין. הליכה במסלול זה משאירה את הנושא בטיפולה של הרשות מבלי שהיא נזקקת למקורות חיצוניים שיטפלו בעניין.

מדוע נזקקה הרשות להתערבות המשטרה, כאשר קיימת אפשרות להשאיר את העניין בתחומי טיפולה?

לרוב הרשויות המקומיות אין מקורות מים עצמאיים, והן רוכשות מים מחברת "מקורות". החיוב מתבצע לפי כל מ"ק מים שנצרך, וממומן מכספי הציבור. הרשות מקשרת בין תאגיד המים ללקוחות וגובה את אגרת המים.

מדוע לה לרשות להיתלות בחסדי המשטרה כאשר קיים מסלול נפרד ויעיל לטיפול בעניין?

עיריית ירושלים בחרה לחייב את בנימין בתשלום, ודרך זו אינה מעשית ואינה ראויה, בפרט כשקיימת דרך חלופית יעילה. קשה להצדיק ניסיון להיפרע מבנימין ולא מופנה מהעבריין עצמו.

ביקורת יש להפנות גם כלפי המשטרה. אזרח מתלונן על גניבת מים, והמשטרה שאמורה למנוע זאת עומדת מנגד בחוסר מעש בטענה של "עומס עבודה". גניבת מים אינה נמצאת בראש סדר העדיפויות של המשטרה, ולכאורה אין בשה עניין לציבור. התנערות המשטרה מטיפול בנושא מעודדת עבריינות והתחברות פירטית למים, ויש לציבור עניין רב במניעת פעולות אלה.

יש חוסר אחידות בטיפול המשטרה בתלונות גניבות מים באזורים שונים בארץ. משטרת נתנה נוקטת במדיניות של הגשת כתבי אישום נגד עברייני מים. זוהי מדיניות ראויה, ואין הסבר לכך, שבעיר הבירה תהיה מדיניות שונה. נותר רק לקוות, כי כאשר יישנו מקרים דומים, ימוצה הדין עם עברייני המים.

ימים יגידו אם ישכילו הרשויות המקומיות לעשות שימוש במסלול ההליכים הפליליים בחוקי העזר.

_________________

ענבל וקנין-צוקר, מתמחה במשרד ד"ר הנריק רוסטוביץ ושות' חברת עורכי דין

בר"ע 3106/07 הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ נ' ד"ר בנימין האזרחי (פורסם בנבו).


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>
  1. האזרחי   מאת: מינה    17/9/2010
  2. בית המשפט עשה צעד נוסף במלחמה בגנבת מים כל הכבוד    מאת: ערן    4/2/2011









זכויות יוצרים   ד"ר הנריק רוסטוביץ ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן