זה נכון, בין היתר, לגבי ההסכמה של הרוב החילוני לכפייה הדתית במשך 60 שנות קיום המדינה, להסכנה של השכבות הנמוכות לכך, שבמקום שהמדינה תשקיע בקידומם היא השקיעה מיליארדי שקלים בהתנחלויות, ועכשיו הדבר מתבטא בשיתוף הפעולה של הציבור ב"עליהום" שעושה התקשורת ופוליטיקאים אינטרסנטים על ראש הממשלה אולמרט בדרישה להתפטרותו בגלל מעטפות טלאנסקי.

זאת למרות, שבנקודת זמן זו, אין מתאים ממנו לתפקיד ראש הממשלה. פשוט אין. שמעון פרס מסונדל כנשיא, אהוד ברק וביבי נתניהו (שבניגוד לטענתם, לא השתנו) כבר הוכיחו כמה הם מתאימים לתפקיד כשלא הצליחו לגמור בשלום אפילו קדנציה אחת ונזרקו למגזר הפרטי שם דווקא, תוך ניצול מעמדם, הצליחו ובגדול "לעשות לביתם" (למה להם מותר מה שהם אוסרים על אולמרט?)

אז מי נשאר לנו?

שאול מופז. מופז הדון קישוטי והגיבור במילים, שמבטיח לתקוף ולחסל (האם יש לו נשק סודי?) את יכולתה הגרעינית של איראן ומזכיר בזאת את ארידור שהבטיח להאיר את כל רמת גן באמצעות נורה אחת.

מופז הפנטזיונר, שמבטיח ש"אפשר לעשות שלום עם סוריה מבלי להחזיר את הגולן" (איך בדיוק, האם ברשותו תכנית סודית שתהפוך את אסד לציוני?). החזרת הגולן, לטענתו, תביא לשם את האיראנים. בינתיים, להראות שאיראנים, אכן, יכולים לגור ברמת הגולן (וזאת אפילו ללא החזרת שטח זה לסוריה) הוא כבר מעביר לשם את האיראני הראשון - אותו בכבודו ובעצמו.

ברירת המחדל היחידה היא, אפוא, ציפי לבני, אמנם חמודה ומוכשרת, אבל מי רוצה ברירת מחדל כשהאוריגינל עולה עליה בכישוריו ואם רק נאפשר לו, הוא מוכן ומזומן להמשיך להגיע ל"מקום עבודתו" ולשרת את המדינה? בל נשכח, שקיימת כמעט הסכמה כללית בין המבקרים לכך שמאז הפיאסקו הלבנוני הוא מנהל את המדינה באופן האופטימלי בהתחשב בנתונים.

אשר לפיאסקו הלבנוני, כולנו היינו שותפים לו שהרי 85% מהעם תמך במלחמה, כולל ביבי שעשה זאת בהתלהבות ("כולנו אחריך, אהוד!"), אז איך יש לו עכשיו את החוצפה לרקוד על הדם ולבקר את אולמרט רק משום שהמלחמה לא צלחה?

ועם ישראל, במקום להפיק את הלקח המתאים מהכישלון (שהוא, ראשית, שעבר העידן בו ישראל יכולה לשחק את תפקיד הבריון השכונתי ולעשות סדר אזורי תוך שימוש בכוח, ושנית, שאת מחיר המלחמה הבאה ישלם העורף טבין ותקילין, שני דברים המובילים למסקנה היחידה שיש לחתור לשלום ויפה שעה אחת קודם), הציבור הישראלי דווקא זז ימינה בהשקפותיו (שוב, פרייאר אמיתי).

ייתכן שאם אולמרט היה מביא כבר עתה הישגים ממשיים היה הכישלון הזה מתפוגג אל אמת העבר, אך לפחות נדמה היה שהוא צועד בכיוון הנכון לאחר ששרד את וינוגרד. ואז נחתה עליו ועלינו כרעם ביום בהיר מכת מעטפות המזומנים של טלאנסקי (עניין השייך בכלל לתקופה הטרום ראש-ממשלתית שלו) ותודות -- אבל לא תודה -- לתקשורת ולעיטים הפוליטיים המצפים לרווח פוליטי מסילוקו, הדביקה לו בציבור את התואר המפוקפק "מושחת" תוך דרישה לסילוקו.

כדי להבין את האבסורד שבדבר, יש לשים לב, שהגישה הרווחת לגבי נושאי משרות בכירות (ולמען הפשטות נגביל את עצמנו לראשי ממשלה) מוטעית מיסודה בהיותה אידיאולוגית במקום להיות פרגמטית.

לפי הגישה האידיאולוגית, נושא המשרה צריך להיות ראוי לה, כלומר, השלטון במדינה הוא פרס במשחק של אגו בין מתחרים שאפילו לא חייבים לעשות אודישנים ב"כוכב נולד". (כך, למשל, קיבל אמיר פרץ את משרד הביטחון כפרס וראינו לאן זה הוביל).

לעומת זאת, הגישה הפרגמטית מתעלה (פחות מתעניינת ואולי אפילו מתעלמת) מעל החיים האישיים של המועמד, ורואה בו לא בהכרח יצור אנושי אלא פונקציה, בורג במכונה, והשאלה הקרדינלית היא האם הבורג מתאים לתפקידו, כלומר, האם הוא מאפשר למכונה לפעול אופטימלית. כדי להיות רק ראוי לתפקידו (הגישה האידיאולוגית) עליו להיות יפה קוסמטית אבל לא בהכרח לגרום למכונה לעבוד אופטימלית.

האם תחליפו במכונית שלכם חלק הפועל טוב פונקציונלית בחלק אחר הנחות ממנו פונקציונלית אך יפה ממנו קוסמטית? ואם במכוניתכם לא, למה בממשלתכם כן? או, אם ספינתכם נקלעת לסערה (מה שמאפיין כרגע את מצבה של המדינה) האם תתעניינו בנחמדות של רב החובל או בכושר הניווט שלו?

אין חולק על כך, שזה נחמד כאשר ראש ממשלה מקבל ציון גבוה ב"טוהר המידות" או ב"טהרנות המידות" אבל האם זה נמצא בעדיפות ראשונה?

האם ראש ממשלה נבחר על מנת לנהל מדינה או כדי לשמש מודל לסגנון חיים צנוע ו/או מושלם מבחינה מוסרית/מוסרנית?

בתקשורת נוהגים להלל את יצחק רבין שהתפטר בגלל חשבון הדולרים של אישתו בוושינגטון. לפי התפישה הפרגמטית המעשה הזה לא רק שלא התבקש אלא אפילו היה בלתי מוסרי בעליל בהיותו פוגע ממשית בדמוקרטיה. אם רבין ישר, הרי שמאחרי הסכמתו להנהיג את האומה עומדת אמונתו שהוא האיש הכי מתאים לעשות כן ולכן התפטרותו בגלל עבירה טכנית שלא פגעה באף אחד פירושה פגיעה בזכות העם לקבל את ההנהגה הטובה ביותר בגלל עניין שולי ולא רלוונטי. זהו סדר עדיפויות מטומטם הפוגע בדמוקרטיה במקום לשרת אותה.

ונחזור לאולמרט. נכון שעדיף היה שלא יקבל טובות הנאה, אבל רק משום שקיבל כסף -- ועוד במעטפות -- זה אומר שהוא מושחת?

אם הכסף היה מגיע אליו לא במעטפות אלא, למשל, בקופסאות סרדינים, או בגביעי גלידה או בתוך ארונות קבורה עטוף בתכריכים, האם דרכים אלה היו עושות אותו לפחות מושחת או שמא אפילו יותר מושחת?

הרי לא מדובר פה בגניבת כסף מקופה ציבורית (מה שנטען לגבי הירשזון) דבר שבצדק ניתן היה להגדירו כשחיתות. השאלה החשובה המתבקשת היא האם נפגע מישהו, יהיה זה אדם או מוסד, מכך שאולמרט הסכים לכך שטלאנסקי ישדרג את רמת חייו?

אם יש מישהו שנפגע מכך אז שיקום, אבל אם אף אחד לא קם אז אולמרט אינו מושחת, לכל היותר עבר עבירה טכנית, בדיוק מה שנכון לגבי רבין עם חשבון הדולרים ולא שמעתי שמישהו אי פעם האשים את רבין בשחיתות. אפילו הטהרן הראשי של מפלגת העבודה במתכונתה הנוכחית, אופיר פינס פז בשבילכם, עבר על החוק כשנתפס מדבר בסלולרי בזמן נהיגה (על ידי "שליחות קטלנית", של מגזין ידיעות אחרונות "7 ימים" מתאריך 6/6/2008). אז גם הוא מושחת? אז רק מי שהוא נקי לגמרי יזרוק את האבן הראשונה.

אז לאור זאת, נשאלת שאלת המיליון דולר (אם נשתמש בסגנונו של יוסי בנאי במערכון בו אישתו נכנסה עם מכוניתה בקיוסק שעמד במקומו מבלי להפריע לאיש): למה להזיז (את אולמרט מכס ראש הממשלה)?

ההיגיון מחייב שמעצם חשיבות התפקיד שאולמרט ממלא מגיעה לו חסינות שאין לבוזגלו, לפחות לגבי עבירות טכניות ובמיוחד לכאלו שנעברו לפני היותו ראש ממשלה. וזאת לא משיקולים של טובתו שלו, אלא משיקולים של טובת המדינה, שיקולים שאינם תקפים לגבי בוזגלו).

בהקשר זה צריך להזכיר את רדיפתו של קלינטון על ידי התובע המיוחד קנט בגלל שטות (תלונה חסרת בסיס על הטרדה מינית מצדה של ג'ניפר פאוארס) שעלתה לאמריקה לא רק 20 מיליון דולר אבל גם בהריסת מגדלי התאומים (9/11), משום שעצם הטרדתו של קלינטון בעניין מוניקה הסיחה דעתו מלעקוב ולחסל את אוסמה בן לאדן.

ואצלנו כדאי לזכור את הדחתו של רמון ממשרתו כשר המשפטים בגלל נשיקה שהתפלקה לו בעקבות פלירטוט מצדה של קצינה צעירה (אולי המטרידה מינית היא דווקא היא ולא הוא?) שעלתה לנו בהפיכת "משרד המשפטים" ל"משרד הכרסום במעמדו של בג"ץ (דהיינו בכרסום ההגנה על זכויות אדם)" באדיבותו של הפרופסור המלומד פרידמן.

לפחות בעניין קלינטון העם האמריקאי התעשת והלחץ הציבורי מנע את האימפיצ'מנט שניסו אינטרסנטים פוליטיים לעשות לו (וזאת למרות שכחלק מהתהליך המשפטי הוא נכשל גם בשבועת שקר שהיא עבירה חמורה ביותר).

אז הבה וניקח דוגמה מאמריקה ונניח לאולמרט להמשיך לעשות את העבודה החשובה שהוא עושה כל כך ביעילות ולא נהייה פרייארים בבחינת "מהרסיך ומחרביך ממך יצאו" ונתקע לעצמנו גול עצמי תוך ירייה ברגלינו אנו, כאשר תוך כוונה להעניש את אולמרט, אנו בעצם מענישים את עצמנו.