למרבה הבושה, הגיבויים לא היו מעודכנים במידת הצורך, וחלק מהחומר אבד. למדנו לקח, והגיבויים מעתה יהיו טובים יותר, ועם הגולשים הסליחה.

בתום ההודנה הקודמת הודיע החמאס, כי ימשיך בהתנגדותו לכיבוש הציוני. האינטרסים שרצה החמאס להשיג בהצהרה זו ובטילים ששיגר בעקבותיה הם לשדר לעם הפלשתיני, כי הוא ממשיך להוביל את ההתנגדות לכיבוש הציוני.

מאחר שישראל כבר אינה יושבת ברצועת עזה, התכוון החמאס לכיבוש יהודה ושומרון שאינם בשליטתו, ובכך הוא פנה לציבור ברמאללה ובשכם ולא לציבור ברצועת עזה. המטרה הייתה להרחיב את שליטתו של החמאס ליהודה ושומרון על חשבון תגובתה הצפויה של ישראל באש על רצועת עזה.

עוצמת התגובה של ישראל הפתיעה את העולם כולו ואת החמאס בפרט. החמאס זעק שהתגובה אינה פרופורציונלית, אבל לא הסכים להכריז על הפסקת אש מצידו. המסר של החמאס היה, כי המאבק שלו יימשך על חשבון חייו ושלומו של הציבור ברצועת עזה. כתוצאה מכך, איבד החמאס את התמיכה של רוב מדינות ערב, וחשוב מכל את התמיכה של רבים מתושבי רצועת עזה.

עתה התפרסמה ידיעה, כי האו"ם מאשים את החמאס שאנשיו גנבו ממחסני האו"ם את הסיוע ההומניטרי שנשלח לתושבי עזה. ידיעות דומות התפרסמו בעבר, ואף התפרסם, כי לאחר שהציוד והמזון נשדדים בידי אנשי החמאס, הם מוכרים אותו לתושבים. בכך כורת החמאס את ענף הסיוע שבו תלויים תושבי רצועת עזה. המוטיבציה לממן את החמאס על חשבון תרומות הסיוע תלך ותפחת, והתושבים ישלמו את המחיר. אבל החמאס ממשיך לשדר שהוא דואג לעצמו ולאנשיו ולא לתושבים שבחרו בו.

מניעי החמאס מושפעים ממדיניות איראן, המנסה להסיט את סדר היום העולמי מפיתוח הגרעין למוקדים אחרים בעולם. המלחמה ברצועת עזה עלתה בקנה אחד עם מדיניות זו ושירתה את איראן על חשבונם של תושבי רצועת עזה.

מנהיגי החמאס ברצועת עזה מסרבים להכיר במציאות הפרגמטית. בארה"ב נבחר נשיא חדש, ועל פיו יישק דבר. ישראל ניצלה את חלון ההזדמנויות, ניהלה את מבצע "עופרת יצוקה" בין בחירת הנשיא האמריקאי לבין הכתרתו, והסיגה את צהל מרצועת עזה לפני שהושבע כנשיא. אפילו נשיא סוריה, אסד, אותת לנשיא האמריקאי החדש, כי הוא מוכן לשנות את מדיניותה של סוריה ולהתקרב למערב.

אם החמאס היה מודיע לאחר נסיגת צהל, כי הוא מתחייב לשמור על השקט בגבולה של רצועת עזה, כי הוא מוותר על האופציה הצבאית ועל הטרור, וכי הוא מנתק את קשריו עם איראן, היה העולם המערבי ומדינות ערב מכירים בשלטונו הלגיטימי, עוזרים לו לבסס את מעמדו ברצועת עזה, ואולי אף להקים מדינה בתחום הרצועה.

אבל ככל הנראה, מנהיגי החמאס מעדיפים מטעמיהם להמשיך ולהמר על הקלף האיראני, ולהזיל דמעות תנין על מצוקתם של תושבי עזה על מנת להחזיק את המקל בשתי קצותיו, ולהמשיך בניסיון לשלוט גם ביהודה ושומרון.