נפרטיטי נהגה להגיע מדי יום כמעט למרפאה, המתינה בסבלנות לתורה בחדר הקבלה, עם הארנב בכלוב על ברכיה, עד שתם הטיפול. באותה תקופה בערך, ביקשו לראיין אותי מן התוכנית "עובדה" של אילנה דיין בערוץ השני.

כתב התוכנית, ביקש לצלם במרפאתנו טיפול בכלב עם בעיות התנהגות שונות. בדמיונו המפותח של הכתב, הוא תיאר לעצמו תמונה לפיה הכלב שוכב על ספה, כמו מטופל אנושי ומספר לוטרינר על טראומות הילדות שלו. הבהרנו לו כמובן שזה לא בדיוק כך, אם כי אנו נוהגים לא אחת לתת תרופות הומאניות לבעלי חיים עם בעיות התנהגות שונות, במידה ומדובר בבעיה פיזיולוגית/התנהגותית כמובן.

ביום מסוים זימנתי לקוח אחד עם כלבו למרפאה לצורך צילומי התוכנית. המרפאה התמלאה באנשי מקצוע, צלמים, סאונדמנים, עוזרות הפקה, כתבים וכן בציוד רב כגון פרוז'קטורים, מצלמות ומכשירי הקלטה. כל זאת, בנוסף לצוות המרפאה הקבוע , ללקוח וכלבו, גרם לכך שהמרפאה הייתה עמוסה עד אפס מקום.

כאשר כל הסט כבר היה מוכן, והצלם התמקם מאחורי כתפי הימנית, הבמאי לחש "אקשן" והתחלתי את הראיון עם הלקוח, כשכלבו על שולחן הטיפולים, ממש באותו רגע פרצה נפרטיטי למרפאה כשהיא מתנשמת בכבדות, ונושאת בידיה ארגז קרטון סגור, כשמתוכו בוקעים קולות ציוץ רמים.

"...נפרטיטי יקירה, זה ממש לא זמן מתאים להתפרץ ככה למרפאה..." אמרתי לה, וחוץ מזה כבר גמרנו עם הארנב, את יודעת שהוא כבר בריא."

"...זה לא זה, ד"ר ליליאן, הייתי בבית הספר, בשיעור ספורט כשלפתע ראינו כלב מנסה לטרוף עטלף, גירשנו את הכלב והבאנו את העטלף אליך למרפאה..."

חבשתי כפפות עבודה לאלתר, פתחתי בזהירות את הארגז, ואכן שכב לו שם גור עטלף פירות, כנפו האחת קרועה ומדממת, והביט בי בעיניים מבועתות. כמובן שכל צוות הצילום נאחז התרגשות רבה.

סגרתי את הארגז ופניתי לכתב/הבמאי ואמרתי לו: "...ברור לך שזהו מקרה אחד למיליון, אני לא מאמין שבכל העולם כולו יש מקרה כזה שעטלף מובא לטיפול רפואי במרפאה וטרינרית לחיות מחמד, ועוד בשעה שצוות טלוויזיה בתקן מלא נמצא במרפאה...!", עוד הוספתי שרצוי אולי שנלך למלא לוטו, שכן צ'אנס לסיפור כזה יש רק פעם אחת בחיים.

עטלף הפירות המצוי (Rousettus aegyptiacus) הוא מין ממשפחת עטלפי הפרי. משקלם הוא 81 - 171 גרמים, ומוטת הכנפיים היא כ- 60 ס"מ. בישראל היו עטלפי הפירות מרובים עד כדי כך ששיערו כי הם מהווים מזיק לחקלאות. מחקר שפורסם בשנת 1999 הראה שרק 15% מהעטלפים ניזונים מגידולים חקלאיים. ההכרזה על עטלף הפירות המצוי כעל מזיק חקלאי על ידי רשות שמורות הטבע הובילה לניסיונות מיגור העטלפים, בעיקר פעולות של עישון מערות אשר פגעו באוכלוסיות עטלפי החרקים בארץ, אך לא הביאו להקטנת אוכלוסיית עטלפי הפירות. אוכלוסיית עטלפי הפירות קטנה, בסופו של דבר, כנראה עקב פיצוץ אוכלוסין.

הבמאי החליט כמובן, בשקיקה רבה, להמשיך את הצילומים בעת הבדיקה הרפואית הנדירה של העטלפון הפצוע. הצלם היה כל כך נלהב מן המקרה שלפנינו, שהוא פשוט השעין את המצלמה הכבדה ישירות על כתפי הימנית וצילם את כל האירוע ממרחק אפסי.

הבהרתי לצוות כי חיות בר נמצאות בסטרס קיצוני במחיצת בני אדם, מה עוד שגור זה עבר טראומה רצינית עת חולץ ממלתעותיו של הכלב. הסברתי מדוע אני חובש כפפות עבודה עבות, כיוון שעטלף פצוע עלול לנשוך, ומכיוון ואנו לא מכירים את ההיסטוריה הרפואית שלו, וזוהי חיית בר, יש סיכוי שהוא נגוע חו"ח בכלבת.

ברגע שהוצאתי את העטלף בזהירות מן הארגז, הוא שבק חיים. הנחתי אותו על שולחן הניתוחים וביצעתי בו החייאה. עיסיתי בעדינות את בית החזה הזערורי שלו, ובמקביל נשפתי בעדינות לתוך פיו, תוך שאני מנשים אותו בעזרת מזרק הפוך, כך שחלקו הרחב סביב חרטומו של העטלף, וחלקו הצר בין שפתיי.

להפתעת כולנו, חזר היצור לחיים, והתחיל לנשום באופן עצמוני, ואז התפניתי לבדוק אותו בדיקה פיזיקלית מקיפה. הסתבר שבנוסף לקרע בכנפו הימנית הוא סבל משבר ברגלו הימנית. לפיכך חיטאנו וניקינו את המקום, תפרנו את הקרעים בכנף, וקיבעתי את הרגל עם פיסת מתכת שחתכתי ממהדק משרדי.

כל אותו זמן ראיין אותי הכתב במקביל, ושאל שאלות רבות וענייניות, הכיצד ייתכן שאני יודע לטפל בעטלף, ועניתי לו שכל וטרינר לומד על מספר רב של בעלי חיים, ובעיקרון אנו אמורים לדעת לטפל בכל מקרה לגופו, תרתי משמע.

בתום הטיפול הסתבר שהעטלף התאושש מאד, נתתי לו מעט אינפוזיה תת עורית, הזלפנו לו מי סוכר לתוך פיו, ולאחר שסיימנו להתיז על פצעיו פלסטר נוזלי, הצענו לו לאכול מעט גרבר פירות, אותו טרחה נפרטיטי להביא מביתה בסמוך. סיכומו של דבר, הטיפול הצליח מעל למשוער, נפרטיטי חזרה לבית הספר שמחה וטובת לב, וסיפרה לכל הכיתה על החוויה שעברה עליה במרפאה.

אנו מצידנו הנחנו לעטלף לנוח ולאכול פירות וגרבר בכלוב האשפוז במרפאה, והתפנינו סוף כל סוף לצלם את הראיון המקורי.