ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 23/10/2019
גרסת הדפסה

עת"מ 2031/04

צ'ין שרין ואח' נגד מדינת ישראל – מנהלת ההגירה ואח'


1/7/2004

עת"מ 2031/04
עת"מ 2032/04
עת"מ 2033/04
עת"מ 2034/04
עת"מ 2035/04
עת"מ 2038/04

צ'ין שרין ואח'

נגד

מדינת ישראל – מנהלת ההגירה ואח'

בבית המשפט המחוזי תל-אביב יפו בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים

בפני כב' השופט ד"ר עודד מודריק

[1.7.2004]

פסק דין

ששת העותרים אזרחים סיניים הגיעו לישראל ביום 15.3.04 על פי אשרה כדין לעבודה אצל חברת ש.א.מ מצנני מדבר בע"מ (להלן: "ש.א.מ"). האשרה שניתנה להם היא לתחום התעשיה.

ביום 25.5.04 הגיע צוות שוטרים לאתר בניה בבאר שבע שבו מבצעת חברת מ.ש. זגורי חברה לבניין ופיתוח בע"מ (להלן: "זגורי"). מדוח הפעולה שערך אחד השוטרים מסתבר כי השוטרים הבחינו ב"מספר עובדים סינים אשר עבדו בבניין בריצוף". השוטרים סגרו את האתר ו-"סרקו" אחר עובדים זרים ששוהים שלא כדין. הם איתרו 18 עובדים ממוצא סיני שהציגו את דרכוניהם, מכלל ה-18 נמצאו ששת העותרים בחזקת שוהים שלא כדין מפני שבדיקה אל מול גורמי משרד הפנים העלתה שהם צריכים להיות מועסקים בידי ש.א.מ, שהיא חברה להתקנת מזגנים ומצננים ולא בידי זגורי שהיא חברה קבלנית לעבודות בניין.

ששת העותרים נעצרו והובאו למשמורת. ביום 25.5.04 נערך "פרוטוקול שמיעת טענות שוהים בלתי חוקיים" (להלן: "שימוע") שבו מתוארים נסיבות המעצר של העותרים. השימוע הוא רישום אחיד לששת העותרים שנראה כמסמך אחד שצולם חמש פעמים (נוסף למקור). אין בשימוע ולו מילה אחת שנשמעת מפי העובד הזר (אין לדעת מן השימוע אם קויימה שיחה כלשהי עם העובד ואם כן באיזו שפה והאם נכח מתורגמן או – כשיטת המשמעים מלומדה – היה "תרגום טלפוני" של מתורגמן אלום שם העובד במשרד העבודה או בכל מקום אחר.

במסמך השימוע כותב איש ביקורת הגבולות שערך את השימוע כי "מתנהלת חקירה משטרתית כנגד המעסיק".

ממסמכים שהציג ב"כ העותרים מתברר כי בין ש.א.מ לזגורי נחתם הסכם לביצוע עבודות באתר הבניה של זגורי.

העותרים הובאו ביום 8.6.04 לפני בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין. שם נמסר מפי כל אחד מהם כי הוא נויד על ידי מעסיקו החוקי חברת ש.א.מ למעסיק חדש שלא בידיעתו. בית הדין סבר שהמשמורת היא כדין אך ראה לציין "אם המוחזק עומד בקריטריונים ואכן ינוייד מחדש, ממילא תוסדר לו אשרת שהיה ועבודה כחוק והוא ישוחרר".

נוכח הנסיבות האלה נכון היה גם המשיב לאפשר "ניוד" של העותרים למעסיק אחר. אלא שהדבר לא צלח. אמנם אין בתיק תיעוד אודות הדבר אך ב"כ המשיב מסר שנערכו שלושה נסיונות לשלב העותרים במקום עבודה אחר ולא נמצא בשני הנסיונות הללו מעסיק שיסכים להעסיק אותם. נוהלי משרד הפנים קובעים כי לא תינתן רשות ליותר משני נסיונות כדי לנהוג באופן שוויוני ולא לפגוע באופן הניוד של עובדים אחרים.

ב"כ העותרים הודיע כי בידו פניות ממעסיק או מעסיקים, המחזיקים באשרות כדין, המוכנים בכל רגע לקבל את העותרים לתעסוקה אצלם.

העותרים טוענים כי משהגיעו לישראל הוצבו לעבודה כדת וכדין אצל המעסיק שהחזיק באשרת העסקתם. המעסיק הנחה אותם לעבוד באתר בבאר שבע. אין להם כל זיקה לחברת זגורי, הם עובדים של חברת ש.א.מ ולא להם לקבוע אילו פעולות פיזיות עליהם לבצע במסגרת עבודתם.

בא כח העותרים מוסיף על הטיעון באומרו שדוח הפעולה המשטרתי איננו מגלה בהכרח שהעותרים דווקא הם אלה מתוך קבוצת העובדים שעסקה בעבודות ריצוף ולא בעבודה מקצועית בתחום המזגנים. יתר על כן, איננו יודעים את תוצאות הבדיקה המשטרתית שלכאורה נערכת או אמורה היתה להיערך בעניין העותרים, אך לא מן הנמנע שבגידרה של עבודת התקנת מזגנים ומצננים צריך לבצע גם עבודות בניה נלוות (כגון טיח, ריצוף, וסיוד).

בנסיבות הנדונות טוענים העותרים לכך שצו ההרחקה מישראל שהוצא נגדם אינו כדין ומכל מקום הם מבקשים לאפשר להם "ניידות", היינו שתינתן אפשרות להעסיק אותם אצל מעסיק אחר שיש לו אשרות העסקה בנות תוקף.

אני סבור שהדין עם העותרים. יתר על כן, רב החשש שלי שרשויות השלטון נהגו עם העותרים האלה באורח הפוגע בחרויות היסוד של האדם.

אם אין מחלוקת שהעותרים הגיעו לישראל כדין והוצבו לעבודה אצל מעסיק חוקי. הנסיבות העולות מן המסמכים שהוגשו לבית המשפט אינן מראות בהכרח שהעותרים נמצאו עובדים בניגוד לאשרת השהות שלהם בישראל ובניגוד להיתר התעסוקה שניתן למעסיק. הם נעצרו כמעט ללא חקירה ודרישה. העובדה שהם נמצאו באתר בניה של חברת זגורי בעוד שהיתר התעסוקה שלהם הוא אצל ש.א.מ הספיקה לרשויות לשמש בסיס למעצרם בלי לברר את האפשרות שחברת ש.א.מ מבצעת עבודה אצל חברת זגורי. השימוע שנערך לעותרים הוא מהלך נלעג שאינו יכול לעמוד באמות המידה המינימליות ביותר של עיקרי הצדק הטבעי. שכן, לא נשמעה בו גרסת העותרים והרישום שערך המשמע הוא "יצור סדרתי" של טופס שימוע הגובל בשימוש לרעה בכח המשרה.

כלל לא שוכנעתי שנמצא פגם כלשהו בידי העותרים. אולם, אפילו אניח שהעותרים, הלכה למעשה, הועסקו בעבודות ריצוף ובניה במקום בעבודה בתחום התעשיה שלשמה הובאו לישראל, כלל לא התבאר שהם היו מודעים לאי החוקיות של פעולתם. הדעת נותנת שעובד הנמצא כדין בישראל פחות מ-3 חודשים והוא פועל אצל המעביד שקיבל אותו לעבודה כדין, מסוגל להבחין בין משימה שמוטלת עליו בידי המעסיק שהיא משימה חוקית לבין משימה שאיננה חוקית (בוודאי כשמדובר בתחומי עבודה קרובים ומשיקים האחד לשני).

במצב של פעילות תקינה של העובד או פעילות שאיננה תקינה אך מקורה במעשה הונאה או מעשה בלתי חוקי של המעסיק שהעובד אינו מודע ואינו יכול להיות מודע לאי החוקיות שלו, כלל לא נשקלת שאלת השימוש בנוהלי הניוד ומגבלותיהם. חלה במצב דברים כזה על מדינת ישראל חובה מוסרית לאפשר לעובד הזר למצוא מקום תעסוקה חוקי אחר (גם אם נדרשים לכך נסיונות חוזרים ונשנים של חיפוש אחר מעסיק כזה) על מנת לאפשר לעובד להוציא את פרק הזמן המינימלי של שהות בישראל שיהיה בה כדי להרוויח את לחמו ולהחזיר את החובות הכבדים שאליהם נדרש כדי להגיע למדינת ישראל. זו בעיני דרישת מינימום כדי לשמור על כבוד האדם על חירותו ועל קניינו.

אני מקבל את העתירה במובן זה שאני מורה למשיב לאפשר את העסקתם של העותרים אצל מעסיק כדת וכדין אחר ולו יהא זה המעסיק או המעסיקים שבא כח העותרים מצביע עליהם. הדבר יתבצע בתוך 7 ימים מהיום.

הדברים שכתבתי לעיל מראים לכאורה שחרותם של העותרים נשללה מהם בלא טעם ממשי לכך. אני סבור שעל המדינה לפצות כל אחד מהם בשיעור השווה למכפלה של שכר העבודה היומי של כל עותר במספר הימים שבהם הוחזק במשמורת.

ניתן היום י"ב בתמוז, תשס"ד (1 ביולי 2004) במעמד הצדדים.

דר' עודד מודריק, שופט

לכתבה: פיל בחנות חדסינה.


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן