ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 23/10/2019
גרסת הדפסה

עמ"נ 330/03

אברהם סבג נגד עירית חיפה ואח'


1/9/2004

עמ"נ 330/03

אברהם סבג

נגד

1. עירית חיפה

2. מנהלת הארנונה

בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה

בפני כבוד השופט ש. ברלינר

[1.9.2004]

פסק דין

1. המערער שכר אולם הנמצא ברח' הדגן 8 במפרץ חיפה, והפעיל בו פאב בשם "הפיוז". הוא החזיק במקום עד ליום 28.9.98 ואז החזיר את הנכס לבעליו. ביום 1.3.98 השכיר בעל הנכס את המקום לשוכר אחר (מר יהושע אדרי - ראה חוזה השכירות נספח ג' לעיקרי הטיעון של המערער). 60221

עם סיום החזקתו בנכס וחיסול הפאב שהוא הפעיל בו, פנה המערער ביום 10.3.98 אל המשיבה על מנת להסדיר ולשלם את חובו בגין הארנונה לגבי הנכס. הוא קיבל מן המשיבה שובר מתאים לתשלום הארנונה ושילם למשיבה את הסכום כנדרש.

2. בספרי המשיבה לא נרשם כי המערער חדל להחזיק בנכס וחייבו בארנונה לגבי הנכס נמשך גם בתקופה שלאחר מכן, כך עד ליום 31.3.01. על פי ספרי המשיבה חייב לה המערער ארנונה בגין הנכס לתקופה האמורה, בסכום של 36,499.31 ₪.

המערער לא ידע לאחר חיסול עיסקו בנכס כי המשיבה ממשיכה לחייב אותו בארנונה בגין הנכס בו הוא לא מחזיק. נודע לו על כך רק ביום 25.3.01 כאשר ביקשו פקידי המשיבה להטיל עיקול על המיטלטלים שבדירתו.

3. המערער טוען כי אין הוא חייב לשלם ארנונה בגין הנכס לגבי התקופה בה הוא לא החזיק בו. הוא הגיש השגה ומשזו נדחתה פנה המערער בערר אל וועדת הערר לענייני ארנונה. הועדה דחתה את עררו בהחלטה מיום 6.5.03, ועל כך הערעור.

4. הבעלים או המחזיק של נכס חייב לשלם בעבורו ארנונה (סעיף 326 לפקודת העיריות). אם הבעלים או המחזיק משכיר את הנכס לתקופה העולה על שנה, חייב השוכר לשלם את הארנונה ובלבד שנמסרה על כך הודעה לעירייה בה פורש שמו של השוכר. אם חדל בעלים מסויימים או שוכר כלשהו להחזיק בנכס, אין הוא ממשיך לחוב בארנונה לגביו, בתנאי שנמסרה על כך הודעה בכתב לעיריה.

קובע בקשר לכך סעיף 325 לפקודת העיריות:

"חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה."

5. בדיון בפני ועדת הערר טען המערער כי הוא יצא ידי חובתו במסירת ההודעה האמורה על חדילת החזקתו בנכס על ידי כך שמסר לפקידת המשיבה במחלקת הארנונה את ההסכם של בעל הנכס עם השוכר החדש, קיבל שובר תשלום של חובות הארנונה החלים עליו; שילם את הנדרש, ולאור זה חייבת היתה המשיבה לשנות את האמור בספריה ולהפסיק לחייבו בארנונה בגין הנכס, לתקופה שמיום 1.3.98 ואילך.

על כך השיבה המשיבה בדיון בועדת הערר בטענה כי היא לא קיבלה את החוזה החדש מאת המערער; על כן, היא לא חייבה את הדייר החדש בארנונה; הנוהל במשרדיה הוא כי ההודעה לפי סעיף 325 צריכה להימסר לה בטופס "הודעה על שינוי מחזיק"; טופס כזה עמד לרשות המערער במחלקת הארנונה אך הוא לא מולא על ידו ולא נמסר לה. לכן, לשיטתה, נמשך חיובו של המערער בארנונה גם לגבי התקופה מיום 1.3.98 ואילך ועליו לשאת בה.

6. ועדת הערר מצאה כי גירסתו של המערער אינה אמינה עליה. היא פירטה בקשר לכך נימוקים רבים, חלקם נראים לי וחלקם מסופקים בעיני, אך מכל מקום, איני רואה להתערב במסקנת ועדת הערר שהמערער, בסופו של דבר, לא מסר למשיבה ביום 10.3.98 או סמוך לאחר מכן, הודעה בכתב על כך שהוא חדל להחזיק בנכס ביום 28.2.98.

7. סעיף 325 לפקודת העיריות אינו דורש כי ההודעה תימסר למשיבה בטופס כלשהו. לא נדרשים פרטים על הסיבות לחדילת ההחזקה בנכס. המוסר הודעה על סיום החזקתו בנכס אינו חייב למסור לעיריה פרטים על השוכר החדש. גם לא נדרשת המצאת אסמכתא (כגון חוזה או אישור בכתב) לשינוי זה בהחזקה בנכס. כל שנדרש הוא הודעה בכתב על חדילת ההחזקה בנכס והפסקת ההחזקה הזו - בפועל. החוק דורש הודעה בכתב. ניתן להסיק, על כן, כי הודעה בעל פה אינה מספקת.

בספרו של ה. רוסטוביץ ארנונה עירונית, מהדורה חמישית ספר ראשון, הוצאת אוריאן, דנים המחברים בשאלה אם דרישת ההודעה בכתב היא מהותית או ראייתית (ראה שם בעמודים 282-283). לא ניתנת לשאלה זאת תשובה חד משמעית. לי נראה כי הקשר הדברים מצדיק מסקנה כי עשויות להיות נסיבות בהן לא נמסרה הודעה בכתב מאת המחזיק בנכס, ובכל זאת ניתן יהיה לקבל כי דרישת סעיף 325 נתמלאה, והדרישה להפסיק את חיובו בארנונה של מי שחדל להחזיק בנכס, תהיה מוצדקת. כך למשל אם מסר המחזיק הודעה לעיריה בעל פה, ופקידת הארנונה רשמה זאת לפניה, אפשר שהעלתה זאת על הכתב או נתנה למחזיק לשעבר בנכס להבין שדי בכך. אם המחזיק מסר לעיריה אסמכתא אחרת בכתב המבהירה חד משמעית כי חדל להחזיק בנכס, ניתן להסתפק בכך. אם הוא מוסר לעיריה חוזה של הדייר החדש והיא מקבלת זאת כאסמכתא מספיקה, די גם בכך. אם הבעלים של נכס מוסר הודעה לעיריה כי הנכס שב לחזקתו לאחר שהדייר עזב אותו, לא יהיה מוצדק לדרוש הודעה מאת אותו דייר ולחייבו בארנונה אף שחדל להחזיק בנכס.

8. בענייננו, המערער לא מסר למשיבה הודעה בכתב. לא הוכחו נסיבות מן הסוג שתואר לעיל בקשר לעניינו. תנאי סעיף 325 רישא לא התמלאו. היה זה על כן מוצדק, על כן, להמשיך ולחייבו בארנונה בגין הנכס לתקופה שלאחר 28.2.98.

9. מן האמור בסיפא של סעיף 325 לפקודת העיריות עולה כי אף שחדל הנישום להחזיק בנכס עדיין שרירה וקיימת חבותו בשיעורי הארנונה המגיעים בגין הנכס אותו פינה, כל עוד לא נמסרה לעיריה ההודעה על חדילת ההחזקה בנכס. עולה איפוא השאלה עד מתי יחוייב מחזיק שחדל להחזיק בנכס ולא מסר על כך הודעה בכתב לעיריה בארנונה בגינו בעבור התקופה בה אינו מחזיק בנכס.

ברור, שהמשך החיוב בארנונה אינו צריך להימשך לנצח, אף אם כלל לא נמסרה הודעה כנדרש בסעיף 325. סעיף זה אינו עומד בחלל ריק. מולו ניצבת חובתה של המשיבה לנהוג כלפי נישומי הארנונה בהגינות, בחריצות ראויה, ובתום לב. בצד חובתה להטיל ארנונה ולגבותה עומדת חובתה לבדוק מדי תקופה מי הוא הנישום הנכון המחזיק בנכס שבגינו נדרשת הארנונה. פקחיה צריכים לעיתים לערוך סקירה של המצב בשטח על מנת לדעת את המתרחש. כך במיוחד לגבי נכסים שאין משלמים בעדם ארנונה ללא הודעה או הסדר או כאשר הודעות חיובי הארנונה חוזרות, או כאשר מצויות אסמכתאות לכך שעסק כלשהו בנכס, חדל לפעול בו או עבר למקום אחר.

היינו, שהתוצאה המתחייבת מאי מסירת הודעה כאמור בסעיף 325, צריכה לעמוד ביחס סביר ובמידתיות הנדרשת, בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

10. בענייננו, פנה המערער אל המשיבה והסדיר את חובותיו. אפשר שאף אמר באותה עת לפקידי המשיבה שאין הוא מחזיק יותר בנכס. מסיבה כלשהי הוא הזניח את חובתו להודיע על כך למשיבה בכתב. הוא פעל בתום לב אך התרשל.

המשיבה היתה יכולה להבין מזה, להערכתי תוך כשנה לאחר מכן, לאור הפסקת תשלומי הארנונה על פי הדרישות שהופנו אל המערער ובהעדר כל תגובה להתראות ולדרישות שנשלחו אל הנכס לפי שמו של המערער, כי הדברים טעונים בירור. לא היתה הצדקה לשבת בחיבוק ידיים במשך שלוש שנים, ורק לאחר מכן להפעיל את מערכת הגביה נגד המערער. בשלב מסוים היתה המשיבה צריכה להבין ולדעת שאין הוא מחזיק יותר בנכס אלא אחר מחזיק בו. נוכח פרטים אלה מוצדק היה לשנות את הרישומים בספריה, אף בלא הודעה לפי סעיף 325 לפקודה, תוך הפסקת חיובו של המערער בארנונה.

11. לאור כל האמור, בנסיבות המקרה דנן, נראה לי כי יהיה זה מוצדק לקבוע שחיובו של המערער "בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה", כאמור בסעיף 325 לפקודת העיריות, ימשך למשך תקופה של שנה אחת מתוך שלושת השנים שבעדן נדרש תשלום הארנונה על ידי המשיבה, כמפורט לעיל. היינו, שניתן יהיה לגבות ממנו את הארנונה רק לתקופה שמיום 1.3.98 עד ליום 28.2.99, ויש לפטור אותו מחיובי ארנונה בגין הנכס לתקופה שלאחר מכן.

12. הערעור מתקבל בחלקו כך שחיובו של המערער בגין הארנונה לגבי הנכס יותאם לאמור לעיל.

חיובו של המערער בהוצאות שהטילה ועדת הארנונה מתבטל.

המשיבה תשלם למערער את הוצאותיו, כולל שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

המזכירות תמציא העתק הפסק לצדדים, בדואר.

ניתן היום ט"ו באלול, תשס"ד (1 בספטמבר 2004) בהעדר הצדדים.

 ש. ברלינר - שופט

ראה כתבה בעניין זה


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>
  1. ארנוננה   מאת: איציק רייכר    7/2/2011









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן