ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 23/10/2019
גרסת הדפסה

עמ"נ 338/03

מפעלי נייר אמריקאיים ישראליים בע"מ נגד מנהלת הארנונה של עיריית חדרה


2/11/2004

עמ"נ 338/03

מפעלי נייר אמריקאיים ישראליים בע"מ

נגד

מנהלת הארנונה של עיריית חדרה

בית המשפט המחוזי בחיפה

בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים

בפני כב' השופטת ר. חפרי וינוגרדוב

[2.11.2004]

פסק דין

1. המערערת הגישה 2 השגות על חיובה בארנונה. האחת ביחס לחיובה בשנת 2001 והשניה ביחס לחיובה בשנת 2002. ההשגות נדחו ובהמשך הוגשו 2 עררים על דחיות אלה. ב- 7.7.03 החליטה ועדת הערר של עירית חדרה לדחות את שני העררים שהגישה המערערת הם עררים מס' 15/01 ו- 10/02, ביחס לשתי שנות המס.

2. על פי כתב הערר 15/01, חויבה העוררת (היא המערערת בפני) בהודעת החיוב לשנה זו בגין שטחים כדלקמן:

בגין שטח של 125,059 מ"ר מבנים.

בגין שטח של 12,091 מ"ר סככות.

בגין שטח של 126,151 מ"ר - קרקע תפוסה.

10 דירות.

בגין שטח של 7,200 מ"ר - בריכות טיהור.

כך לכאורה חושב גם החיוב לשנה שלאחר מכן.

בערעורה מציינת המערערת כי עוד בהשגות שהגישה קיבלה את גודל הנכסים שנקבעו בשומות העיריה בהתאם לתשריט שערכה העיריה באוגוסט 2000 והשיגה רק לגבי הסיווג של חלק הנכסים.

3. ס' 12 ו- 13 להחלטת ועדת הערר מ- 7.7.03 מורים כך:

12. לאחר שהועדה עיינה היטב בהשגות, בעררים, בתשובות להשגות לעררים סבורה ועדת הערר כי יש לדחות את הערר על כל מרכיביו וזאת מן הנימוקים כדלקמן:

1. באשר לטענת העוררת כי צו הארנונה אינו סביר ויוצר אפליה אסורה, אין ספק שטענה זו מקומה לא יכירנה בפני ועדת הערר. לועדת הערר אין סמכות לדון בטענה זו וב"כ העוררת המלומד יודע אם צריך, להפנות טענה זו לערכאה הנכונה.

2. גם טענת העוררת בענין אפליות חריגות שבוצעו במשך השנים - הגם שיש סמכות לועדת הערר לדון בטענה זו - ועדת הערר לא תידון בה משום הכלל "שאין לדיין אלא מה שבפניו" דנים אנו בעררים לשנת 2001 ו- 2002 וחובה על ועדת הערר לדון בעררים אלו עפ"י צו הארנונה המתייחס לשנים אלו בלבד ואין נפקא מינא מה היה סיווג הנכסים בצו הארנונה בעבר לענין נכסים כגון אלו של העוררת.

3. העוררת שהינה מפעל לאיסוף וייצור נייר על כל הפעולות הכרוכות בכך וששטח המפעל הינו מאות אלפי מטרים מרובעים והמפעל הינו אחד המפעלים הגדולים ביותר באיזור שיפוטה של עירית חדרה - המשיבה ומסווג על ידי המשיבה בסיווג 402 ל"מבנה תעשיה וחרושת".

טענת העוררת כי י(ש) (ה-(ש) חסרה במקור - ר.ח..) לסווגה בסיווג 404 כ"מבנה מלאכה ותעשיה זעירה" הינה טענה מקוממת ראית (כך במקור - ר.ח.) ויש לדחותה מכל וכל ואפילו לעניות דעת ועדת הערר לא היה מקום לדון בטענה זו כלל וכלל. שהרי אין להשוות בין העוררת לבין מפעל אחר מבחינת מהות וגודל העסק מה גם שסיווג כזה יחטיא את מטרת צו הארנונה.

4. גם טענת העוררת שיש לסווג את המבנים בשטחה כמבנה בתי מלאכה בנפרד לכל מבנה ומבנה הינה טענה בלתי סבירה, העוררת מחויבת על נכסיה בכללות ואין מקום בנסיבות הענין לרדת לפרטי כל מבנה ומבנה.

13. סבורה ועדת הערר, בכל הכבוד הראוי, כי יש לדחות את הערר על כל מרכיביו וטענותיו, סיווג הנכסים נשוא הערר ישאר על כנו כפי המופיע אצל המשיבה."

משכך, נדחו העררים תוך חיוב המערערת בתשלום הוצאות למשיבה בשיעור 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.

משנדחו העררים הוגש ערעור זה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

4. בדיון המוקדם שהתקיים בפני הבהיר ב"כ המערערת כי זו אינה טוענת כי יש לראות את כל שטח המפעל כשטח של מלאכה אלא רק חלקים ממנו יש לסווג ככאלה. לדבריו כ - 25% מכלל שטח המתחם הם אכן בגדר מפעל תעשיה או תעשיה וחרושת כפי שנאמר בצו המיסים. יתרת השטח היא לדבריו מבני מלאכה שונים מסוגים שונים.

ב"כ המשיבה מסר כי לא הובאו ראיות בדבר השמוש בחלק המבנים כבית מלאכה. עוד טען כי אם בפועל יש בחלק המבנים שמוש כבית מלאכה, ענין המוכחש, הרי הדבר מהווה חלק אינטגרלי מהשמוש במבנים כמפעל לייצור נייר. נטען כי טענה בדבר היות חלק המבנים מחסנים אין לה בסיס עובדתי והעניין לא נטען כלל לא בהשגות ולא בעררים.

ב"כ המערערת השיב כי לאחר שהועדה החליטה את שהחליטה לא אפשרה הגשת ראיות לענין איזה מבנה שימש למלאכה ואיזה לחרושת ותעשיה.

הצדדים הגישו טיעון בכתב ולהלן החלטתי.

5. טענות הצדדים

בערעורה טוענת המערערת בעיקרו כי טעתה ועדת הערר בכך שקבעה שאין לסווג את מבני המערערת לאור גודלם על פי השימוש הנעשה בהם בפועל כמלאכה ואף בכך שקבעה שאין לבחון את השימוש הנעשה בפועל בכל אחד מהמבנים. עוד נטען כי טעתה הועדה בהטילה הוצאות על המערערת.

המערערת סבורה כי יש להשית ארנונה על פי השימוש הנעשה בפועל במבנים כמלאכה ולקבוע את גודל המבנים, בין בידי בית המשפט ובין בידי ועדת הערר. עוד מבוקש לקבוע כי לועדת הערר לא היתה סמכות להטיל הוצאות על המערערת ולחילופין לא היתה הצדקה לכך. עוד מבוקש כי טענות שועדת הערר לא פסקה לגביהן תתקבלנה והשומות תתוקנה בהתאם.

בסיכומיה טוענת המערערת כי ארנונה מוטלת על פי השמוש בפועל הנעשה בנכס. נטען כי סוגית השמוש בפועל לא נדונה על ידי ועדת הערר שקבעה כי יש לסווג את מבני המערערת כמכלול אחד בסיווג תעשיה וחרושת משום גודלם הכללי של המבנים.

נטען כי העוררת משתמשת רק ב- 33,377 מ"ר משטח המבנים בשימוש של תעשייה וכי שימוש זה אינו מהווה את השימוש העיקרי בנכס כאשר ביתר השטח מבוצעים שימושים של מחסנים, חיתוך נייר וגריסתו, מסגריה, מחרטה, חשמליה, מוסך, פחחיה, מיון וכבישת נייר, ניצול פסולת נייר וכו'.

נטען כי אין בצו הארנונה הוראה לפיה גודל הנכס פוסל סיווג חלקים ממנו כמלאכה וכי גם כשמדובר בנכס רחב היקף יש להטיל ארנונה על פי השימוש הנעשה על פי כל חלק מחלקיו.

עוד נטען כי חלק מהמבנים שסווגו כתעשייה וחרושת הם למעשה מחסנים עצמאיים, כאשר בהעדר סיווג מחסנים בצו הארנונה אין להשית בגין חלק זה כל חיוב.

בסיכום הסיכומים נטען כי בית המשפט מתבקש לקבוע כי יש לסווג את חלקי הנכס על פי השימוש הנעשה בהם בפועל כמלאכה, מחסנים, סככות וקרקע תפוסה ולהחזיר את הדיון לועדה כדי שתקבע לאחר דיון את גודל הנכסים וסוגי השימושים שאינם נכללים בסיווג תעשייה וחרושת.

6. המשיבה טוענת כי מדובר במפעל גדול שעיסוקו איסוף וייצור נייר, כי המערערת לא הציגה בדל ראיה לכך שבחלק מהמבנים נעשה שימוש לצורכי מלאכה וכי בדין חוייבה המערערת בסיווג תעשייה וחרושת, כאשר גם אם בשטח המפעל מצויים תאי שטח משניים בהם מבוצעת פעילות אחרת, דבר המוכחש כשלעצמו, אין בכך כדי להביא לשינוי סיווג שכן הטפל הולך אחר העיקר.

המשיבה סבורה כי הטענות שפורטו בסעיף 21 ו- 22 לערעור הועלו לראשונה בערעור ואין לדון בהן, כאשר בד בבד נטען בסיכום הטענות כי טענות אלה עלו כבר בדיון בערר אך ב"כ המשיבה התנגד לכך.

המשיבה תומכת בהחלטת ועדת הערר.

7. המחלוקת

עיקר המחלוקת הוא בשאלת סיווג נכסי המערערת שהינה מפעל לאיסוף וייצור נייר ומחזיקה בשטח רחב ידיים.

שאלת סיווגם הנכון של נכסים לצורך הטלת שומת ארנונה הנה שאלה מרכזית בסוגית הארנונה.

כמו בעניינים אחרים, הדין בנושא זה כולל הלכות שונות ועקרונות שונים כאשר המערערת עומדת בעיקרו על ההלכה לפיה יש לסווג מבנים על פי השמוש הנעשה בהם בפועל, בעוד המשיבה עומדת בעיקרו על העקרון לפיו יש לקבוע את סווג הנכס על פי השימוש העיקרי בו.

8. דיון

הבסיס העובדתי להכרעה בשאלת הסיווג הנכון הוא ראשית לכל, נתוני אמת ברורים בדבר זיהוי השימושים השונים המבוצעים בשטח וגודל השטחים בהם מבוצע כל שמוש ושימוש וזיהוי השטח.

במקרה זה קיימות לכאורה מחלוקות עובדתיות בדבר השמוש הנעשה בפועל בחלק המבנים ובדבר זיהוי השטחים בהם נעשים שימושים אלה.

רק לאחר ישוב מחלוקות אלה או הכרעה בהן, ניתן לגשת להחלת העקרונות הרלבנטיים לעניין סיווג הנכסים או חלקיהם.

9. לעיקרי הטיעון שהגישה המשיבה צורף תדפיס פרוטוקול הדיון בעררים מ - 8.1.03.

עיון בפרוטוקול זה מלמד כי לב"כ העוררת היו טענות שונות בענין זהות השמוש שנעשה בפועל בחלק מהמבנים, עניינים שלדעתו מחייבים סיווג המבנים בצורה שונה מזו שנעשתה על ידי המשיבה.

ב"כ העוררת ביקש לצרף מפה המצבית המתייחסת לכל טענותיו לגבי השטחים והסיווגים ואף ביקש כי הוועדה תערוך ביקור במקום.

ב"כ המשיבה התנגד לכל טענה עובדתית שלא הופיעה בהשגות ובעררים והעיר כי הטענות המפורטות לא הועלו בפני מנהל הארנונה ולא ניתנה לזה אפשרות להגיב.

ועדת הערר הסכימה לקבל מסמכים שב"כ העוררת התחייב להמציא לה ובהמשך, ב- 7.7.03 נתנה החלטתה, תוך שהיא מציינת כי ניתנו לעוררת כל האפשרויות לטעון טענותיה ולהרחיב את חזיתה מעבר לנטען בהשגות ובעררים.

בהחלטה שניתנה בסיום הדיון כמפורט בפרוטוקול הישיבה (שצורף לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה) מצויין מפורשות כי התקבלו מסמכים שב"כ העוררת ביקש להגיש.

10. נכון הוא כי בדיון בעררים הועלו טענות פרטניות לענין סיווגם הנכון של חלק המבנים, בעוד בהשגות ובעררים עצמם נטענה לעניין הסיווג, טענה כללית.

ועדת הערר איפשרה לעוררת להגיש לה מסמכים ולהרחיב את חזית המחלוקת, כדי שניתן יהיה להכריע במחלוקות האמיתיות בין הצדדים. עם זאת, לא השתמשה הועדה בסמכותה לבקש פרטים נוספים כמפורט בתקנה 18 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית סדרי דין בוועדת ערר) (תשל"ז - 1977), או בסמכותה לדרוש מבעל דין להגיש תצהיר לאימות העובדות עליהן הוא מסתמך בערר כהוראת תקנה 14 לאותן תקנות.

11. בעוד הוועדה לא נעזרה בסמכותה על פי התקנות הנ"ל ולא קבעה מהם השימושים המבוצעים בפועל בשטח שבחזקת המערערת, הרי בסעיף 12.3 להחלטתה סברה כי את הטענה לסיווג בפריט 404 "מבנה מלאכה ותעשייה זעירה" הינה טענה "מקוממת" ויש לדחותה מכל וכל ואף אין מקום לדון בה כלל, שכן אין להשוות בין העוררת לבין מפעל אחר מבחינת מהות וגודל העסק, מה גם, שסיווג כזה יחטיא את מטרת צו הארנונה.

עוד קובעת הועדה כי הטענה לפיה יש לסווג את המבנים כבתי מלאכה בנפרד לכל מבנה ומבנה היא טענה בלתי סבירה, כאשר העוררת מחוייבת על נכסיה בכללות ואין מקום בנסיבות העניין לרדת לפרטי כל מבנה ומבנה.

12. סעיף 8 (א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) תשנ"ג - 1992 קובע כי הארנונה תחושב לפי יחידות שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו ותשולם בידי המחזיק בנכס.

מכאן, הקריטריונים הרלוונטיים על פי סעיף זה הם סוג הנכס, שימושו ומקומו. זהות המחזיק בנכס, למשל, אינה קריטריון רלוונטי לעניין הנדון וראה ע"א 4335/01 עירית צפת נ' בזק פד"י נ"ח (2) עמ' 17 בע' 21.

מהותם של סוג הנכס והשימוש בנכס מומחשת ברשימה המופיעה בתקנות שהותקנו בידי השרים המוסמכים מכח חוק ההסדרים כאשר רשות מקומית מוסמכת לבצע הסיווג במסגרת הסוגים השונים שבתקנות ולפי מבחני חוק ההסדרים וראה ע"א 8588/00 עירית עפולה נ' בזק פד"י נ"ז (3) ע' 337 בעמ' 348 ואילך.

בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000) תש"ס - 2000 - החלות גם בשנת הכספים 2001 (ס' 2(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) התשס"א - 2001) ובשנת הכספים 2002 (ס'1 לחוק הארנונה הכללית) לשנת 2002 (הוראת שעה) התשס"ב - 2002, מוגדר "סיווג הנכס" - קביעת סוג הנכס בהתאם לשמוש בו.

13. בעניין ע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה ואח' נ' עירית ראשון לציון תקדין עליון 2003 (1) 1478 מציינת כב' השופטת שטרסברג-כהן כי השימוש הוא אחד המבחנים לסיווגו של נכס. עוד מציין בית המשפט בעניין זה כי כאשר מדובר במתקן רב תכליתי בעל שימושים מגוונים שניתן להפריד בין מתקניו השונים יעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד תוך שהוא מפנה לבג"צ 764/88, 1437/90, 1985/90 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עירית קרית אתא פד"י מ"ו (1) עמ' 793.

בית המשפט מוסיף באותו ענין כי ההפרדה תעשה רק כאשר כל חלק במתקן הרב תכליתי משמש למטרה שונה המוגדרת כסיווג נפרד וכי אין לפצל כל נכס המקיים מהות אחת לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו. הטעם לכך הוא בשניים, האחד, הרחבת ההלכה האמורה עלולה להביא לתוצאות על גבול האבסורד, והשני, הרחבה כזו עלולה להגדיל סכסוכים ומחלוקות בין הפרט לרשות. מוסיף בית המשפט כי אין זה מעשי ולא ניתן לצפות מן הרשות המקומית לבחון ולערוך מעקב בדבר השימושים הנעשים בחלקים שונים של נכס הומוגני בעיקרו כאשר שימושים אלה עשויים להשתנות מעת לעת וכך גם היחידות שבו.

בית המשפט מעלה בענין ע"א 7975/98 הנ"ל את השאלה מתי יש לומר כי ביחידות שטח סמוכות נעשה שימוש שונה בכל אחת המצדיק סיווג נפרד ומתי פעולות שונות אלה משולבות זו בזו ותכליתן אחת ואין מקום לפצלן לצורך סיווג. בית המשפט מונה מספר מבחני עזר לעניין זה.

בית המשפט מדגיש כי ניתן להעזר במבחנים הנ"ל לסיווג נכסים לצרכי ארנונה אך מציין כי אין מבחנים אלה מהווים רשימה סגורה.

14. בהחלטת ועדת הערר מ- 7.7.03 אין למצוא קביעת השימושים השונים המבוצעים בנכס ואין למצוא בה שימוש במבחנים אותם קבעה הפסיקה. כל שיש בה הוא דחיית טענת העוררת בנימוק שאין להשוות בין העוררת לבין מפעל אחר מבחינת מהות וגודל העסק, מה גם שסיווג כזה יחטיא את מטרת צו הארנונה. עוד נאמר בהחלטה כי טענה לפיה יש לסווג מבנים בנפרד זה מזה, הינה בלתי סבירה שכן העוררת מחוייבת על נכסי בכללותם ואין מקום בנסיבות העניין לרדת לפרטי כל מבנה ומבנה.

מהילכות הפסיקה שהובאו לעיל עולה שהנמקת ועדת הערר לדחיית טענות העוררת אינה סבירה, שכן הועדה לא קבעה מהם השימושים השונים המבוצעים בנכס וגודל שטח השימושים ומקומם, ולא התייחסה למבחנים השונים או לאיזה מהם אלא רק לגודל עסקה ושטחה של המערערת.

15. במצב זה, אין מנוס מהחזרת הדיון לועדה שתקבע את השימושים השונים המבוצעים בנכסי המערערת ואת גודל השטחים ומקומם, לאחר דיון, ותיתן החלטה חדשה בשאלת הסיווג.

למעלה מן הצורך אציין כי שלא כגישת המערערת רשאית ועדת הערר להטיל הוצאות בגדר סמכות עזר בביצוע תפקידה (ראה יצחק זמיר, הסמכות המינהלית, נבו הוצאה לאור תשנ"ו - 1996, כרך א', עמ' 254-255).

16. התוצאה

אשר על כן, אני מורה בזאת על החזרת הדיון לועדה שתפעל כמפורט בסעיף 15 לעיל.

בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום י"ח בחשון, תשס"ה (2 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים

ר. חפרי - וינוגרדוב, שופטת


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן