ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 23/10/2019
גרסת הדפסה

עת"מ 1136/03

מ.ו. ואח' נגד מדינת ישראל - שר הפנים


2/11/2004

עת"מ 1136/03

1. מ. ו.

2. ל. א.

3. א. ד.

נגד

מדינת ישראל - שר הפנים

בבית המשפט המחוזי תל-אביב יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים

 בפני כב' השופטת מיכל רובינשטיין



פסק דין



 1. העובדות

העותרת מס' 1 הינה אזרחית אוזבקיסטן, ילידת 1952, ואמם של העותרת מס' 2 ומס' 3. העותרת מס' 2 הינה אזרחית ישראלית, ילידת 1972. העותרת מס' 3 הינה אזרחית ישראלית, ילידת 1979.

עם עלייתן ארצה התגוררו העותרות 2 ו 3 עם האב, שהינו יהודי, אשר עלה לישראל, אולם כעבור זמן קצר נחשפו לטענתן למעשי אלימות אשר כללו בתוכם מסכת השפלות וניסיון לאונס.

ביום 22.6.95 נכנסה האם לישראל באשרת ב/2 על מנת לבקר את שתי בנותיה, ואולם משהבחינה את אשר עבר עליהן דאגה לשלומן, שכרה עמן דירת חדר, ועברה להתגורר עימן.

כתוצאה ממסכת ההתעללויות שעברו החמיר מצבן הנפשי, ובעיקר של העותרת מס' 3, הצעירה שבבנות, ולפיכך אישר המשיב את שהותה של האם בישראל באופן חריג באשרת ב/1, אולם משמלאו לעותרת מס' 3 18 החליט המשיב כי על האם לעזוב את ישראל (בתקופה זו העותרת מס' 3 הייתה בשלבי הריון ראשונים).

ביום 4.9.97 שבה האם לישראל ובמהלך תקופת שהותה בישראל פנו העותרות לגורמים השונים על מנת להסדיר את אשרת שהייתה של האם בישראל, אך לטענתם נפלו למעשי תרמית ומרמה.

בעת שהותה של האם בישראל, עלו נישואיהן של בנותיה על שרטון, כאשר נישואיה של העותרת מס' 3 ידעו אלימות פיזית ומילולית (כיום ההליכים תלויים ועומדים בבית משפט). כשנולדה בתה של העותרת מס' 3, נחשפה אף היא לאלימות קשה בבית ולמסכת מכות, קללות ואיומים.

ביום 8.7.04 התכנסה ועדת החריגים לדיון בעניינה של העותרת ובהחלטה מאותו תאריך, הוחלט לדחות את בקשתה של העותרת לקבלת מעמד, מן הנימוק: כי "המקרה לא הומניטרי. מדובר בבנות בגירות ואישה עצמאית".

2. טענות הצדדים

העותרות טוענות כי המשיב נהג במקרה זה באופן שרירותי ומבלי שנכנס לעומקם של הדברים. לטענתן החלטתו תביא להפקעת זכותה של האם להישאר בארץ ולשהות עם בנותיה ונכדתה שעה שהן חוות סבל וייסורים קשים. ההחלטה צריכה להיות מנומקת תוך בחינת המקרה לגופו, ועל הרשות לשאול, האם בנסיבות דנן יש להתיר לאם להישאר עם בנותיה ולקבל בה מעמד.

עוד טוענות העותרות כי החלטת המשיב אינה סבירה.

לטענתן במעשה הרשות נפל פגם של אי סבירות שכן זהו מקרה חריג באופן מיוחד, ובמקרים קשים מסוג זה בסמכותה של הרשות להעניק אשרות שהייה. האיזון שנעשה ע"י הרשות הוא בלתי סביר. משקלן של העובדות כפי שפורטו לעיל, רצונה של העותרת לשהות במחיצת בנותיה ושמירת התא המשפחתי במקרה קשה מסוג זה היה צריכה להביא למתן אשרת שהייה לאם.

האם טענה בפני כי פרט לבנות והנכדה אין לה משפחה נוספת ואין לה כל משפחה באוזבקיסטן.

מנגד טען המשיב הן בתגובה המקדמית והן בפניי כי מדיניות משרד הפנים המוצהרת והעקבית, אשר אושרה על ידי בית המשפט הגבוה לצדק, הינה ככלל כי אין ליתן רשיון לישיבת קבע לזרים ורצונו של תושב זר להימצא בקרבת בן משפחתו שהוא אזרח או תושב ישראל, אינו משמש טעם מספיק ליתן רשיון קבע בישראל.

עוד טוען המשיב כי האם אינה זכאית לקבל מעמד בישראל מכוח חוק, ועניינה של העותרת צריך להבחן ע"פ המדיניות והקריטריונים המנחים את המשיב בעניין זה.

ואין הורה יכול לקבל מעמד מכוח ילדיו, וכך גם בענייננו.

ראוי לציין כי עניין זה הובא אף בפני הוועדה הבינ-משרדית הדנה במקרים הומניטריים חריגים, וזאת לא מצאה מקום להיענות לבקשה.

3. דיון

החלטתי לקבל את העתירה ולהורות על הישארותה של העותרת בישראל.

בעשותי כן אינני מתעלמת מן הפסיקה הקיימת בסוגיה של השארות הורה עם ילדיו וקניית מעמד מכוח ילדים, ומקובל עלי כי שיקול הדעת בכגון דא הוא בידי שר הפנים אשר נועץ במקרים מסוימים אף עם ועדה מיוחדת שמונתה לצורך זה. אולם מבחינתו של ביהמ"ש, הוא הדין לגבי רשויות המינהל הממלכתיות יש לבחון כל מקרה ונסיבותיו, ואין אנו פטורים מן הבחינה העניינית של כל מקרה המובא בפני בית המשפט לבית המשפט. הוענקה בכגון דא הסמכות לבחון את המקרים, ושיקול הדעת הסופי הוא בידי הערכאה השיפוטית.

 כאשר בחנתי את הנתונים העובדתיים של מקרה זה, נתתי דעתי להיבט ההומניטרי שעולה מן העובדות;

העותרת מס' 1 הינה אשה בודדה וללא משפחה, ושהייתה עם בנותיה היא בגדר שהיה עם בני המשפחה היחידים שלה. ניתוקה מבנותיה היא לא רק בעלת השלכות על מהלך חייהן של הבנות, עובדה אשר עולה מן החומר שבפני, אלא גם הרחקה מרחיקת לכת במשמעותה של האם מבנותיה.

אין לשכוח כי הבנות נמצאות בארץ כדין מכוח חוק השבות ועלו ארצה אחרי אביהן, ולולא התאכזר להן, ואף פגע בהן לכאורה, כפי שמעיד החומר שבפני, היו נותרות יחד עם אביהן היהודי. הבנות השתרשו בארץ גם על יסוד חינוך קודם מחוץ לישראל, ועל בסיס העובדה שהן חיות כאן ורואות בישראל את ביתן. הרחקת האם מסביבתן, היא מבחינת כל הנוגעים בדבר בעלת השלכות הומניטריות קשות ביותר.

מן הראוי להזכיר כאן כי האם איננה בגדר "עובד זר", וכל מעייניה ומאמציה הם במסגרת טובתן של בנותיה ונכדתה, בה היא מטפלת.

במילים אחרות; מסקנתי היא כי מבחינה הומניטרית זהו מקרה ראוי להתערבותו של בית המשפט כדי לא להביא לפרוד כפוי בין האם לבנותיה אשר התערו בארץ ללא יצירת בעייתיות המכבידה על הצבור.

כפי שציינתי לעיל יש במקרה זה על נסיבותיו להצביע על שוני בינו לבין מקרים אחרים שנדונו במשרד הפנים.

 יתרה מכך, הנני מונחית על פי הלכתו של בית המשפט כפי שנפסקה בפרשת בג"צ 156/75 פאוזי דקא נ' שר התחבורה פ"ד ל(2) 94 לפיה רשאי בית המשפט להתערב בשיקול דעתה של רשות מינהלית כאשר מוכח חוסר סבירות קיצוני שאליה הגיעה הרשות האמורה.

לטעמי יש בהחלטה הנדונה של המשיב משום חוסר סבירות קיצוני בנסיבות שבפני, בניתוק הכפייתי של האם מבנותיה ונכדתה, וראוי לכן שהשקול ההומניטרי יגבר על הכלל המינהלי ויאפשר חיים בצוותא של האם הבודדה עם בנותיה היחידות המבקשות יחד אתה שלא להפריד ביניהן.

אשר על כן אני מקבלת את העתירה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ח בחשון, תשס"ה (2 בנובמבר 2004) בהעדר.

ראה כתבה בנושא


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן