ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 27/2/2024
גרסת הדפסה

למה להזיז?

רווחת במחוזותינו כ"מובנת מאליה" ואף מיושמת על ידי האקדמיה ללשון עברית האמונה, שיש "צורך" להחליף כל מילה לועזית ב"מילה עברית" שונה מהמילה הלועזית. דבר זה הופך יותר ויותר לאבסורד

מאת: ד"ר יהודה  מולק  

14/5/2005

אחרי הכל, מילה בשפה איננה אלא ביטוי קולי שנקבע שרירותית כדי לזהות/לסמן חפץ או מושג (קרי, לקרוא לו בשם) וככלל, אין קשר בין הדבר המזוהה לשמו, דהיינו, לביטוי הקולי המזהה אותו. כך, למשל, באותה מידה שהעצם המציאותי עץ מבוטא על ידי השם "עץ", הוא יכול היה להיות מבוטא גם על ידי השם "אבן", אילו כך היה נקבע שרירותית מראש. כשהמדובר במונח חדש (או במונח ישן שטרם "תורגם" ל"עברית"), נתון בידי האקדמיה ללשון החופש להתאים לו כאוות נפשה שם בעברית, כלומר, לבחור ביטוי צלילי בתור המילה העברית שתזהה אותו.

בנקודה זו אני מרשה לעצמי לעשות שימוש בלשונו של יוסי בנאי במערכון על הקיוסק שאשתו "הזיזה" כשפגעה בו במכוניתה, ולשאול שאלת תם: למה להזיז?

במילים אחרות, מדוע אין המילה הלועזית הקיימת לזיהוי המונח ראויה להיות מאומצת לשמש כמות שהיא (או בווריציה קלה אם זו מתבקשת) גם כביטויו הצלילי בעברית? במילים אחרות: מדוע לא נגייר מילים לועזיות לעברית על ידי אימוצן ("גיור באימוץ") במקום על ידי "גיור בשינוי" שמבצעת האקדמיה ללשון שמחליפה את המילה הקיימת במילה שונה ממנה?

ייתכן שבשחר ימי חידוש הלשון העברית, כשזו הייתה עדיין תינוקת בחיתוליה, היה אולי צידוק מסוים "לסבסד" אותה על ידי החלפת הצליל הלועזי לשונה ממנו (במיוחד לכזה המקשר אותנו לימי התנ"ך המשנה והתלמוד), כמו שאולי היה היגיון מסוים לאסור בשנות החמישים על קיום הצגות באידיש ("יהודי דבר עברית!"). אולם בימינו, כשהעברית בוגרת, מבוססת ותוססת, להמשיך לעשות כך כאילו שאנו עדיין בשנות החמישים זה חסר היגיון בעליל.

מבחינה פילוסופית, כשכל העולם הופך לכפר גלובלי, מתבקשת גם גלובליזציה או אחידות של השפה הבינלאומית (אפשר לקרוא לזאת דה-בבליזציה כי היא סוף סוף מתקנת/הופכת את הנזק לקומוניקציה הבינלאומית שנגרם לעולם כתוצאת אירוע מגדל בבל). גם מבחינה מעשית יש ערך תועלתי, או יעילותי, ל"גיור באימוץ". ישראלי בחו"ל, אם ישתמש, למשל, במילה (העברית) טלפון, יגלה שגם הגויים יבינו אותו (קרי, יבינו עברית למרות זרותם). במילים אחרות, גיור באימוץ מקל על לימוד שפות זרות בכך שבעטיו כלולות בשפות אלו פחות "מילים חדשות".

אכן מסתבר, שבמקרים רבים העם הצביע ברגליו וחידושי הלשון לא נקלטו: טלפון, טלוויזיה, נגטיב, קלאץ', קרבורטור, גנרטור ועוד עשרות מילים לועזיות ממשיכות לככב בשפה היומיומית, למרות שלכולן הומצאו "מילים עבריות" (בהתאמה: שח-רחוק, מסכון, תשליל, מצמד, מאייד, מחולל וכו'). מצחיק לתאר לעצמנו, שאם המילים הנ"ל היו תופשות, אז היום, בחורים היו מבקשים מבחורות את מספר השח-רחוק שלהן כדי לשוח-רחוק אליהן. יתר על כן, בתקופה האחרונה, ובמיוחד בשטח הפוליטי, חודרות יותר ויותר מילים אנגליות לשיח הציבורי (למשל, המילים: "פוליטיקלי-קורקט", "אייטם", "אג'נדה"), למרות קיומו הקודם של אקוויוולנט עברי למילים אלו (בהתאמה: תקינות פוליטית, פריט, סדר יום).

דוגמא חותכת לטענתי העקרונית היא המילה "פרומו" שצלילה מוסיקלי להפליא. לשם מה היתה צריכה האקדמיה ללשון עברית -- ועוד חודשים, אם לא שנים, לאחר שהמונח "פרומו" כבר היה בשימוש (כלומר האקדמיה פעלה ב"הצתה מאוחרת") -- להחליפה במילה המומצאת "קדימון" הנחותה ממנה בעליל מבחינה מוסיקלית? ובאשר למילים שכן נקלטו, כדוגמת "מסוק" "קלטת", "דרכון" ו"אשרה" (כולם, אגב, מוצלחים מאוד), שאלתי היא: מה היה האסון אילולא הומצאו מילים אלו והיינו ממשיכים להשתמש במילים הבינלאומיות "הליקופטר", "קסטה", "פספורט" ו"ויזה"?

לדעתי, הבחירה בגיור בשינוי במקום בגיור באימוץ היא פועל יוצא של הנטיה היהודית להתבדלות. נטייה זו החלה מכיבוש הארץ, כשבני ישראל נצטוו להשמיד את העמים שישבו בארץ כנען כדי שלא יחקו את מעשיהם, ונמשכה כל זמן הגלות, כשברצונם או שלא מרצונם חיו היהודים בגיטאות פיסיים, אבל אך ורק מרצונם הכניסו עצמם לגיטאות רוחניים. מבלי להתפלמס עם אלו שיטענו שלהסתגרות זו היה בזמנו ערך חיובי (כביכול, שימור העם), הרי ברור היום, כשאנו עם חופשי בארצנו עם זהות ברורה ושפה יציבה ודינמית, מגוכך להישאר במנטליות של גטו.

הייתי אפילו מעז לומר שמנטליות זו גובלת בפשיזם וזאת מתוך מבט היסטורי למדיניות שהונהגה על ידי היטלר שבמטרותיו הלאומניות ציווה "לתרגם" לגרמנית מילים שמקורן לטיני או יווני (למשל לתרגם את המילה "טלפון" ל"VERNSPRECHER" שפירושו שח-רחוק). גם אנחנו בבחירתנו להתרכז יותר מדי בזהות הלאומית באמצעות המצאת מילים השונות מהמילים הלועזיות רק כדי שתהיינה שונות -- שחס וחלילה לא נדמה לגויים, שכידוע, נחותים מהעם הנבחר -- מהלכים על חבל דק בין נאורות לפאשיזם. כבני אדם נאורים, אנו מצווים דווקא לפרוץ את חומות הגטו והלאומנות ולההיפך לחלק אינטגרלי של העולם הנפלא שמעבר להן.

וכל עוד בהחייאת השפה העברית עסקינן, ועל מנת להרחיב את הרעיון, כדאי למתוח ביקורת גם על התנהגותנו באשר לשתי נקודות נוספות הקשורות בעניין זה. (נא לשים לב, שהמילה "עסקינן" שזה עתה השתמשתי בה, גוירה באימוץ מארמית בימי קדם ולא רק שהיא נחשבת היום לעברית לגיטימית, אלא שאפילו רואים בה "עברית גבוהה" המשמשת פוליטיקאים, כדוגמת דוד לוי, להתהדר בה. דוגמאות נוספות לגיור באימוץ משפות זרות בימי קדם הן המילים "טרקרלין", "אושפיזין" "איקונין", "פרקמטיה" "במטוטא" "מחד/מאידך גיסא", ועוד, והשאלה מדוע לנו אסור לעשות מה שאבותינו עשו לפני 2000 שנה ולאמץ מילים מלועזית כלשונן).

הדבר הראשון שברצוני לקרוא תיגר עליו הוא עיברות מילים לועזיות על ידי מילרוען (שינוי האקצנט להברה האחרונה כשבמקור האקצנט הוא על הברה אחרת). דוגמה לכך היא המילה "אקדמיה" המבוטאת במקור במילעיל וקריני רדיו רבים מבטאים אותה במילרע. האם באמת יש צורך לאומי לשנות מלאכותית את האקצנט ולצרום את אזני כל פעם מחדש?

הדבר השני שאני מבקר הוא האמונה, שהלגיטימיות של שימושי לשון צריכה בכל תנאי לעמוד בקריטריון של המקורות, כלומר, להיות תלויה בכללי השפה ששררו בתקופת התנ"ך, המשנה והתלמוד? שאלה זו יש לה משנה תוקף כשהמדובר בשימושים שכבר השתרשו בציבור. דוגמה לכך היא החלה מלאכותית של רפיון האותיות ב-ג-ד-כ-פ-ת כשאינן בראש ההברה. לדוגמה, לומר מלכות, ב-"כ" בלתי דגושה, כשמתבקש לומר מלכות ב-"כ" דגושה. דוגמה נוספת היא המילה פיתרון שאנו נדרשים עתה לבטאו ב-ת' שוואית לאחר שהתרגלנו במשך שנים רבות לבטאו עם ת' קמוצה. כדי להסיר ספק, איני טוען בזאת שיש פסול בשימוש במקורות בתור השראה.

כל שברצוני לומר הוא, שכשם שהחוקים הדתיים שבתנ"ך אינם מחייבים אותנו כישראלים, כך איננו חייבים כישראלים להיות "דתיים" מבחינה לשונית, כלומר, לראות עצמנו עבדים מבחינה לשונית לכל מה שמופיע במקורות. הקריטריון העיקרי בעניין זה צריך להיות אסטטיקה של הלשון. אחרי הכל, לשון היא דבר דינמי וצריך לתת לעם ולחיים (אם כי לא בהפקרות חסרת רסן) לעצב אותה. מכאן נובע, שאין כל טעם והיגיון להתנגד לביטוי שהשתרש ואינו מכוער אסתטית (כמו המילה פיתרון עם ת' קמוצה) רק משום שהחליטו פתאום באקדמיה ששימוש זה איננו תואם את המקורות.

לסיכום, כל האמור לעיל אינו מכוון להוריד מערכם ולזלזל בעבודתם של אנשי האקדמיה מחדשי הלשון שעושים עבודה מצוינת, אלא פשוט להציע להם שיתעלו את האנרגיה שהם משקיעים בפרוייקטים הרסניים ¾ כמו גיור בשינוי במקרים שהוא מיותר לחלוטין -- למקרים שגיור כזה מתבקש כדי למנוע צלצול מסורבל. לדוגמה, המילה frustrated שתורגמה ל"מתוסכל" כי המילה "מפרוסטרט" מסורבלת מדי. וכמו כן, אייעץ להם שייטיבו לעשות אם יהיו קשובים לקול העם היושב בציון היום במקום להשתעבד לקול העם שישב בציון לפני אלפיים שנה.


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>
  1. הסכמה   מאת: אייל טל    23/5/2005
  2. למה להסתבך? נעבור לאנגלית והכול יהיה פשוט   מאת: בועז    6/6/2005
  3. למלה לאנגלית?   מאת: ד"ר אס פרנטו    9/6/2005









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן