ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 12/6/2020
גרסת הדפסה

שומת הארנונה ותקיפתה [4]

החלטת מנהל הארנונה בהשגה

מאת: רונית  כהן כספי, עו"ד  

9/6/2005

1. דיון בהשגה

לאחר שמנהל הארנונה מקבל את השגת הנישום, עליו לבדוק את הסתירות העובדתיות בין אלו ששימשו להשתת שומת הארנונה לבין אלו המועלות בהשגה.

כך למשל, אם נטענת טענה לגבי גודל הנכס, על מנהל הארנונה לבדוק את יש אמת בטענות הנישום בדבר גודל שונה. חובתו של מנהל הארנונה לבדוק מחדש את גודל הנכס אינה גורעת מחובתו של הנישום לבסס את טענתו בדבר גודל הנכס במדידה של מודד מוסמך, ולמצער במדידה שהוא עשה בעצמו. מנהל הארנונה אינו חייב להידרש אל טענה סתמית כגון: "הנכס הוא יותר קטן", וכיוצא באלה.

כך למשל, אם נטענת טענה לגבי השימוש הנכס, על מנהל הארנונה לבדוק את יש אמת בטענות הנישום בדבר שימוש שונה. חובתו של מנהל הארנונה לבדוק מחדש את השימוש שנעשה בנכס בביקור אישי או בביקור של נציג מטעמו. ביקור כזה יש לתעד בפרוטוקול.

לעתים זקוק מנהל הארנונה להבהרות ולהסברים נוספים על אלו שפורטו בהשגה. במקרה כזה עליו לפנות לנישום בטלפון או במכתב, להציג את השאלות, ואף לזמנו לדיון בהשגה. הנישום אינו חייב להיענות להזמנה לדיון, אולם הימנעות זו עלולה לפעול כנגדו אם יערור על דחיית השגתו.

יש, והנישום מבקש בהשגתו, כי מנהל הארנונה יזמן אותו לדיון בהשגה. במקרה כזה, חייב מנהל הארנונה להיענות לבקשה זו בטרם ידחה את ההשגה. ברי, כי אם מנהל הארנונה מקבל את ההשגה, אין הוא חייב לזמן את הנישום לדיון.

הוראות הנוהל של נציבות מס הכנסה ומיסוי מקרקעין מחייבות את הפקידים הדנים בהשגות על מס הכנסה או מס שבח מקרקעין לזמן לדיון כל נישום שביקש זאת בהשגתו, ואוסרות עליו לדחות השגה מבלי לתת לנישום אפשרות לשכנע את פקיד השומה בצדקת טענותיו. הוראות נוהל אלו הן בחזקת" דין" לגבי מסי המדינה, וראוי כי הן יאומצו לתוך דיני הארנונה בחזקת נוהג מחייב.

מהו הדין כאשר הנישום מבקש לזמנו לדיון בהשגה ומנהל הארנונה אינו עושה כן ודוחה את השגתו?

בבג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, ארנונה עירונית פסקי דין, המכון לחקר המיסוי המוניציפלי, כרך א', עמ' 122, טענה הנישומה, כי מנהלת הארנונה הייתה פסולה מלדון בהשגה משום שהיא זו שהשיתה את שומת הארנונה. בית המשפט דחה טענה זו ופסק, "בהשגה לפני מנהל הארנונה, אין מנהל הארנונה כבול בהחלטות קודמות שלו, וטובת הכלל היא שמנחה אותו."

צא ולמד, כי כאשר מנהל הארנונה מתעלם מבקשה מפורשת של הנישום לזמנו לדיון בהשגה, והוא דוחה את ההשגה מבלי לקיים את הדיון המבוקש, הוא מעלה את החשש כי הוא כבול בהחלטות קודמות שלו, וכי טובת הכלל אינה מנחה אותו. במקרה כזה, יכול הנישום לערור לוועדת הערר ולבקש כי תפסול את החלטת מנהל הארנונה מאותו טעם עצמו שבית המשפט העליון דחה טענה זו בהלכת דשנים.

כאשר מנהל הארנונה והנישום מקיימים דיון בהשגה, ראוי כי ייערך פרוטוקול קצר שיתעד את ההסכמות ואת המחלוקות בעניינים העובדתיים ובסוגיות המשפטיות. פרוטוקול כזה עשוי לצמצם את המחלוקות בשלב הערר, ולקצר את ההליכים.

2. המועד למתן החלטה

בסעיף 4(א) לחוק הערר נקבע -

4. (א) מנהל הארנונה ישיב למשיג תוך ששים יום מיום קבלת ההשגה.

השאלה הראשונה שעולה בהקשר להוראה זו היא, מהו המועד שבו קיבל מנהל הארנונה את השגת הנישום.

אפשר, שהשגת הנישום הגיעה לרשות המקומית ביום 1 במרס, ומנהל הארנונה היה בחופשה עד ליום השמיני למרס. אפשר, שמנהל הארנונה לא היה בחופשה, אולם ההשגה הגיעה לידיו ביום החמישי למרס.

על מנת שמנהל הארנונה יוכל לטעון, כי השגה פלונית הגיעה לידיו לאחר המועד שבו הוטבעה עליה חותמת "נתקבל" על ידי הרשות המקומית, עליו לנהל את פנקס ההשגות והעררים.

בפנקס זה יש לרשום את מספרה הסידורי של ההשגה, את המועד שבו נתקבלה על ידי מנהל הארנונה, את פרטי המשיג ואת פרטי הנכס שבגינו מוגשת ההשגה. על ההשגה יש להטביע חותמת שנוסחה כלהלן:

נתקבל

11.3.2005

מנהל הארנונה של עיריית בני ברק

מנהל ארנונה, שינהל את פנקס ההשגות והעררים ויטביע את חותמתו, לא יתקשה לשכנע את בית המשפט, כי השגה פלונית הגיעה לידיו לאחר המועד שבו הוטבעה עליה חותמת "נתקבל" של הרשות המקומית או לאחר המועד שבו היא שוגרה בפקס למשרדי העירייה.

פרק הזמן שבין מועד קבלת ההשגה על ידי הרשות המקומית לבין מועד קבלתה בידי מנהל הארנונה צריך להיות קצר וסביר. ברי, כי ככל שיארך פרק הזמן שבין מועד קבלת ההשגה אצל הרשות המקומית לבין מועד קבלתה בידי מנהל הארנונה, כך יקשה על מנהל הארנונה להצדיק את פער הזמנים.

דברים אלה אינם מתייחסים אל מניין המועד שבו על הנישום לשלוח את ההשגה, אלא למניין המועד שבו על מנהל הארנונה להחליט בהשגה.

בע"ש 230/00 שירותי בריאות כללית נ' ועדת ערר על קביעת ארנונה כללית בשבי ציון ואח', טענה הנישומה, כי מנהלת הארנונה לא השיבה להשגה במועד, ועל כן, דינה כהשגה שנתקבלה. תאריך ההשגה היה 27.3.98, תאריך ההחלטה בהשגה היה 18.5.98, ואולם על גבי המעטפה שבה נשלחה ההחלטה, הייתה חותמת הדואר מיום 6.7.98. נפסק,

בשים לב לכך שלזכות מנהלת הארנונה עומדת חזקת התקינות, הרי הנטל להוכיח שההחלטה בהשגה נשלחה באיחור - חל על המערערת, ובשים לב לכך שאמינותה של גרסת המשיבים לא נשללה ומאחר והוועדה קבעה ש"בהחלט תיתכנה תקלות שיגרמו לכך שהמכתב נשלח זמן רב לאחר שהונח בדואר" ושעל מכתב התשובה להשגה מופיע תאריך 18.5.98 - נראה לי, כי המערערת לא הצליחה (בהסתמך רק על תאריך החותמת ותאריך הקבלה) לסתור את חזקת התקינות. לפיכך, יש לדחות נימוק זה של הערעור.

בת"א 70351/92 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' עיריית אור יהודה, ארנונה עירונית פסקי דין, המכון לחקר המיסוי המוניציפלי, כרך א', עמ' 828, תבע הנישום השבה של ארנונה ששולמה ביתר. לטענתו, הוגשה השגה שלא נענתה, ולפיכך התקבלה. נפסק, כי על הנישום להוכיח, שההשגה התקבלה בעירייה. אין די בצירוף אישור על משלוח בדואר רשום, ויש להביא ראיות מרשות הדואר למי נמסרה ההשגה ומתי. אם לא הוכח מתי נשלח דבר הדואר, לא ניתן להפעיל את החזקה הקבועה בסעיף 57 לפקודת הראיות.

מומלץ להגיש את ההשגה במשרדי הרשות המקומית ולקבל חותמת "נתקבל" על ההעתק. ניתן לשגר את ההשגה בפקס, ולהסתמך על אישור הקבלה המוטבע על גבי הפקס. נישום השולח השגה בדואר רשום, יכול לקבל באמצעות אתר האינטרנט של הדואר אישור מסירה ותאריך מסירה.

לעתים, זקוק מנהל הארנונה לאורכה על מנת שייטיב ללמוד את העובדות המועלות בהשגה או את הטענות שהועלו בה. ראוי, כי במקרים כאלה יוסכם בין מנהל הארנונה לנישום על מתן אורכה סבירה.

אם מנהל הארנונה פונה לנישום בבקשת אורכה מנומקת ונתקל בסירוב, הוא יכול לדחות את ההשגה ולא ניתן יהיה להלין עליו בשלב הערר, כי לא ביסס את החלטתו כדבעי.

תוצאות אי מתן החלטה ואיחור במתן החלטה

בסעיף 4(ב) לחוק הערר נקבע -

4. (ב) לא השיב מנהל הארנונה תוך ששים יום - ייחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה, זולת אם האריכה ועדת הערר האמורה בסעיף 5, תוך תקופה זו, את מועד מתן התשובה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שתקופת ההארכה לא תעלה על שלושים יום.

הוגשה השגה, ולא ניתנה החלטה בהשגה תוך שישים יום, מתקבלת עמדת הנישום בכל מרכיבי השומה הכלולים בהשגה, ועל אגף השומה להפיק הודעת שומה הכוללת מרכיבים אלה כפי שהם מופיעים בהשגה. לא הופקה הודעת שומה מתוקנת, תהיה לנישום הגנה טובה מפני תביעה אזרחית ומפני גבייה מנהלית.

גם כאשר השגה מוגשת באיחור, חייב מנהל הארנונה להחליט בהשגה. בידו לדחותה מהטעם שהוגשה באיחור, בידו לדון בה לגופה, ובידו לעשות את שני הדברים כאחת: לדחות אותה מהטעם שהוגשה באיחור, ולמעלה מן הצורך לדון בטעות שהועלו בה לגופן.

כאשר מנהל הארנונה אינו מחליט כל החלטה שהיא בהשגה המוגשת באיחור, יש לראות בה כהשגה שנתקבלה. הטעם לכך הוא, כי על החלטת מנהל הארנונה לדחות השגה שהוגשה באיחור רשאי הנישום לערור לוועדת הערר ולנמק את הטעם שבאיחור. על אי מתן החלטה כלשהי לא ניתן לערור, ואל מחדלו של מנהל הארנונה מלהחליט בהשגה באחת משלוש הדרכים שצוינו לעיל, יש להתייחס כאל כל מחדל אחר באי מתן החלטה בהשגה שהוגשה במועד.

בה"פ 864/80 תל אביב הילטון בע"מ נ' עיריית תל אביב, ארנונה עירונית פסקי דין, המכון לחקר המיסוי המוניציפלי, כרך א', עמ' 242, הגיש הנישום השגה. מקץ ארבעה חודשים השיב מנהל הארנונה, כי הטענות שצוינו בהשגה אינן עונות על דרישת החוק, ולכן אין אפשרות לקבלן כהשגה. נפסק, כי מנהל הארנונה אינו רשאי להתעלם מפנייתו של האזרח. אם לדעתו אין יסוד חוקי להשגה, עליו לדחותה תוך המועד שקבוע בחוק. אין הוא מוסמך להחליט שהפניה אינה השגה. כל פניה שבה משיג האזרח על קביעת הארנונה היא השגה. למרות האמור, לא החליט בית המשפט כי ההשגה התקבלה.

כשם שאין מנהל הארנונה רשאי להימנע מלהחליט בהשגה שהוגשה באיחור, כך אין הוא רשאי להימנע מלהחליט בהשגה שאינה מוגשת כדבעי.

בע"א 4510/98 עיריית מעלה אדומים נ' החברה הכלכלית לירושלים בע"מ, ארנונה עירונית פסקי דין, המכון לחקר המיסוי המוניציפלי, כרך ד', עמ' 380, נידונה ההחלטה בהשגה שניתנה על ידי היועץ המשפטי של העירייה ולא על ידי מנהל הארנונה. מעדות מנהל הארנונה עלה, כי היה נוהל קבוע להעביר עניינים הנוגעים לחוק לטיפולו של היועץ המשפטי. נפסק, כי מנהל הארנונה העביר את סמכותו להחליט בהשגה באופן המגיע כדי האצלת סמכותו, ולכן החלטת היועץ המשפטי נתקבלה בחוסר סמכות לא היה תוקף. מאחר שההגשה לא הייתה מפורטת ולא צוין בה הערך הכלכלי, נפסק, כי מחדל זה אינו מזכה את הנישומה בפטור מארנונה.

לדעתנו, מנהל הארנונה לא רשאי היה להאציל את סמכותו להשיב להשגה משום שלא הותר הדבר במפורש בחוק. רשות מנהלית רשאית לפעול אך ורק על פי הסמכויות שנקבעו בחוק ובדלת אמותיו של החוק המסמיך (ראו: ר. הר זהב המשפט המינהלי (תשנ"ז1996-) בעמ" 27 – 29).

בה"פ 30151/97 שטראוס מחלבות בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית נהריה ואח', ארנונה עירונית פסקי דין, המכון לחקר המיסוי המוניציפלי, כרך ד', עמ' 308, ניתנה החלטת מנהל הארנונה באיחור. מנהל הארנונה טען, כי יש ללמוד הקש מסעיף 2(ב)(3) לחוק סדרי המנהל (החלטות והנמקות), הקובע, כי לא תחול חובת מתן תשובה במועד אם העניין טעון בדיקה או דיון נוספים. בית המשפט דחה טענה זו, וקבע, כי "אין חוק סדרי המנהל בא לגרוע מתוקפן של סנקציות או לפגוע בהוראות דין הקובע במפורש כללים אחרים באשר להנמקת החלטות".

בע"ש 656/94 אולימפיה אוטו בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת"א, ארנונה עירונית פסקי דין, המכון לחקר המיסוי המוניציפלי, כרך ב', עמ' 319, נקבע, כי מנהל הארנונה אינו רשאי לחזור בו מהחלטתו בהשגה לאחר תום שישים הימים הקבועים למתן החלטתו. "מתן אפשרות למנהל הארנונה לשוב ולחזור בו מהחלטתו בהשגה כל אימת שיחפוץ גוררת אי ודאות מוחלטת באשר לחיוב הארנונה וסיכול מטרת המחוקק."

לדעתנו, אף במהלך תקופת שישים הימים מנהל הארנונה אינו רשאי לחזור בו מהחלטתו. עם זאת, אם מנהל הארנונה מבקש לשנות את החלטתו לטובת הנישום, אין לראות פסול בכך כי יעשה זאת אף לאחר תום ששים הימים, שכן ממילא הוא רשאי להודות במקצת הטענות שיועלו בערר על החלטתו או אף בכולם.

הארכת מועדים

בסעיף 4(ב) לחוק הערר נקבע, כי ועדת הערר רשאית להאריך בשלושים יום את מועד מתן ההחלטה בהשגה. על מנת שוועדת הערר תעניק הארכת מועד למתן החלטה בהשגה, צריכים להתקיים ארבעה תנאים מצטברים:

א. על מנהל הארנונה לפנות אל ועדת הערר ולבקש אורכה;

ב. הפנייה צריכה להיעשות תוך 60 הימים שהוקצבו למתן החלטה בהשגה;

ג. הבקשה להארכת מועד צריכה להיות מנומקת, ועל מנהל הארנונה לפרט בה את הטעמים לבקשתו;

ד. ההחלטה של ועדת הערר צריכה לפרט את הטעמים המיוחדים למתן האורכה.

ראוי, כי בטרם יגיש מנהל הארנונה את בקשת האורכה לוועדת הערר, הוא יפנה אל הנישום ויבקש את תגובתו לבקשה. כאשר מוגשת בקשה בהסכמה, אין צורך לפרט בה טעמים מיוחדים, ועל ועדת הערר לאשרה כדבר שבשגרה.

אם מנהל הארנונה מגיש בקשה למתן אורכה ללא ציון עמדת הנישום, ראוי, כי ועדת הערר תשלח את הקשה למשיב לשם קבלת תגובתו בטרם תחליט בבקשה.

בה"פ 30053/96 יאיר שיווק בע"מ ואח' נ' עיריית חדרה ואח', ארנונה עירונית פסקי דין, המכון לחקר המיסוי המוניציפלי, כרך ד', עמ' 149, נפסק, כי המועד שנקבע בסעיף 4 לחוק הערר הוא "מועד מצווה" ולא "מועד מנחה". אין לבית המשפט סמכות להאריך את המועד שנקבע בחקוק. "סמכותו הטבועה של בית המשפט להאריך מועדים קיימת רק כאשר בית המשפט קבע מלכתחילה את המועד לעשיית מעשה".

3. צורה ותוכן של החלטה בהשגה

בחוק הערר לא נקבע נוסח מסוים של השגה, ולא נקבעו נוסח מסוים להחלטה בהשגה. החלטה בהשגה כמוה כפסק דין שבה דן בעל הסמכות בהתנגדות הנישום לשומת הארנונה, ומחליט בה לפי שיקול דעתו.

אמרנו, כי הנישום חייב לפרט בהשגתו את כל יסודות השומה שעליהם הוא חולק, ואין הוא יוצא ידי חובה בהגשת השגה סתמית. בהחלטתו, חייב מנהל הארנונה להתייחס אל כל טענה וטענה שהועלתה בהשגה. אם העלה הנישום מחלוקת בסוגיה עובדתית, חייב מנהל הארנונה להתייחס אליה ולעשות אחת משתי אלה: לקבלה, או לדחותה ולנמק את הטעמים לדחייתה. הוא הדין במחלוקת משפטית העולה מההשגה של הנישום.

בבדיקת הטענות העובדתיות, רשאי מנהל הארנונה להיעזר בעובדי הרשות המקומית על מנת לברר את נכונות הטענה. אם מנהל הארנונה דוחה טענה עובדתית ומתבסס על דו"ח שקיבל מאחד מעובדי הרשות המקומית, עליו לציין זאת בהחלטתו, ולצרף העתק של הדו"ח להחלטה בהשגה. שני טעמים לכך: הטעם האחד הוא שקיפות הטעמים שהניעו את מנהל הארנונה לדחות טענה עובדתית, והאחר, לתת לנישום את מלוא המידע בדבר טעמי הדחייה, על מנת שיוכל לתקוף את הממצא העובדתי בשלב הערר על החלטת מנהל הארנונה.

בבדיקת הטענות המשפטיות, רשאי מנהל הארנונה להיעזר באחד מפרקליטי הרשות המקומית או בפרקליט הנותן שירותים לרשות המקומית. אם מנהל הארנונה דוחה טענה משפטית, עליו לתת הנמקה מלאה לטעמי הדחייה.

בע"א 4510/98 עיריית מעלה אדומים נ' החברה הכלכלית לירושלים בע"מ, ארנונה עירונית פסקי דין, המכון לחקר המיסוי המוניציפלי, כרך ד', עמ' 380, הוגשה השגה ולא פורט בה שטחו הנכון של הנכס ולא מהו התעריף שיש להשית בגין הנכס. נקבע, כי חובה על המשיג לפרט את השגתו באופן שניתן יהא לקבוע על פיה ערך כספי. השגה כללית שאינה מאפשרת למנהל הארנונה להחליט בהשגה לגופא אינה השגה של ממש.

על אותה דרך, החלטה בהשגה, שאינה מפורטת ומנומקת כדבעי, אינה החלטה של ממש. כשם שהתוצאה של הגשת השגה לא מפורטת עלולה לגרום לדחיית ההשגה, כך גם החלטה לא מפורטת עלולה לגרום לקבלת ההשגה שלא נדחתה באופן הולם.

בע"ש 953/93 אהרונסון נ' מנהל הארנונה מועצה אזורית גזר, ארנונה עירונית פסקי דין, המכון לחקר המיסוי המוניציפלי, כרך ב', עמ' 161, נטלה ועדת הערר חלק פעיל בניסוח תשובת מנהל הארנונה בהשגה, ואף ביקשה להפנות מספר שאלות למשיג. נפסק, כי המשיב אינו רשאי לשאול בעצתם של חברי ועדת הערר בטרם שלח החלטתו למשיג. חייבת להיות הפרדה מוחלטת בין מנהל הארנונה לבין ועדת הערר. אין זה הגיוני שוועדת הערר תייעץ למנהל הארנונה מה להשיב להשגה, ואחר כך היא עצמה תשב כערכאת ערעור על החלטת מנהל הארנונה. די בהתייעצות כזו כדי לפסול את ההחלטה בהשגה, ולקבוע כי אין לראות בה החלטה לפי סעיף 4(א) לחוק הערר. לולא ויתר המערער על טענתו זו במהלך הערר, די היה בכך בכדי לקבל את הערעור.

על מנת ליצור "שפה מדוברת", שתסייע בתקשורת בין הנישומים לבין מנהלי הארנונה, מוצע נוסח מומלץ של החלטה בהשגה.

מנהל הארנונה חייב לנמק את החלטתו מטעם נוסף. החלטת מנהל הארנונה בהשגה היא הבסיס להגשת ערר לוועדת ערר, ויש ללמוד ממנה מהן העובדות והטענות המוסכמות ומהן העובדות והטענות השנויות במחלוקת.

אמרנו, כי בהחלטת מנהל הארנונה בהשגה, עליו להתייחס אל כל טענה וטענה שהועלתה בהשגה. אם נישום פלוני מעלה בהשגתו חמש מחלוקות עובדתיות, ומנהל הארנונה דוחה רק ארבע מהן, מתקבלת עמדת הנישום במחלוקת העובדתית שלא נדחתה. אם נישום פלוני מעלה בהשגתו חמש טענות משפטיות, ומנהל הארנונה דוחה רק ארבע מהן, מתקבלת עמדת הנישום במחלוקת המשפטית שלא נדחתה.

אמרנו, כי מנהל הארנונה רשאי להיעזר בעובדי הרשות המקומית ולהתייעץ בפרקליט, אולם שיקול הדעת להחליט בהשגה הוא שלו בלבד. בתפקידו זה, אין מנהל הארנונה כפוף להנחיית היועץ המשפטי של הרשות המקומית ולא להנחיות ראש הרשות המקומית. המחוקק העניק את שיקול הדעת לו ולא לאחרים. מטעם זה, על מנהל הארנונה לחתום בחתימת ידו על כל החלטתה בהשגה. מנהל הארנונה אינו רשאי להאציל את סמכותו לכל אדם אחר, ואינו רשאי להאציל לאחר את הסמכות להטביע על ההחלטה בהשגה חותמת גומי המעוצבת כחתימת ידו. כל אלה, אינם החלטה בהשגה, ובמקרים כאלה, דין ההשגה להתקבל משום שמנהל הארנונה לא חתם עליה בחתימת ידו.

בע"ש 1644/95 שקד סוכנות לביטוח (1989) בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית ת"א-יפו, ארנונה עירונית פסקי דין, המכון לחקר המיסוי המוניציפלי, כרך ג', עמ' 354, החלטה בהשגה לא נחתמה על ידי מנהל הארנונה. הנישומה הגישה ערר על ההחלטה בהשגה ונפסק:

"על ידי טענתה כי אין לראות את מכתב המשיב... כתשובת מנהל הארנונה להשגתה... כורתת היא את הענף שעליו נשענת סמכות ועדת הערר... אם לא ניתן לראות כטענת בא כוח המערערת במכתב המשיב... תשובת מנהל הארנונה... הרי לא היה מקום להגיש ערר לועדת הערר... משהגישה המערערת את הערר, משתמע מכך כי ראתה במכתב... כתשובת המנהל בהשגה... ".

להחלטה שונה הגיע בית המשפט בה"פ 30053/96 יאיר ש. שיווק בע"מ נ' עיריית חדרה ואח', ארנונה עירונית פסקי דין, המכון לחקר המיסוי המוניציפלי, כרך ד', עמ' 149, טענה הנישומה כי אי חתימת מנהל הארנונה על ההחלטה בהשגה, כמוה כאי מתן תשובה. נפסק, כי החלטה מינהלית הכרוכה בשיקול דעת, מחייבת גמירות דעת. חתימת הרשות המוסמכת על מסמך רשמי מוכיחה בדרך כלל דבר גמירות דעתה. בהעדר מסמך חתום, יכול להיות ספק בדבר גמירות דעתה של הרשות, אך העדר חתימה, אינו מעיד בהכרח על העדר גמירות דעת. במקרה הנידון, מנהל הארנונה הפעיל את שיקול דעתו והחליט בהשגה את אשר החליט. העובדה כי עוזרתו חתמה פיזית על ההחלטה כ"חותמת גומי" אינה מבטלת את עצם דבר החלטתו וגמירות דעתו. בפעולה טכנית זו לא הייתה האצלת סמכות. מאחר שההחלטה בהשגה ניתנה באיחור, קיבל בית המשפט את הבקשה וקבע שההשגה התקבלה.

לדעתנו, טעה בית המשפט בהחלטה, כי חתימת העוזרת של מנהל הארנונה אינה מבטלת את עצם דבר החלטתו וגמירות דעתו. לו היה בית המשפט נוהג כמו מנהל הארנונה ופסק דינו היה חתום בידי המתמחה של השופט, היה "פסק דין" כזה אפס ואין.

מנהל הארנונה רשאי להחליט בהשגה ולחתום עליה גם אם הוא נמצא מחוץ למשרדי הרשות המקומית, כשהוא בחופשה בישראל או בחו"ל או בשירות מילואים. במקרה כזה הוא רשאי לחתום על החלטתו בהשגה ולשגר אותה באמצעות הפקס אל עוזריו ברשות המקומית. החלטה כזו היא החלטה כדין, משום שהיא ניתנה בידי מנהל הארנונה ונחתמה על ידו.

בסעיף 7א לחוק הערר הוטלה חובה על הרשות המקומית לכלול בכל שומת ארנונה הודעה לנישום על זכותו להגיש השגה תוך 90 יום ועל זכותו להגיש ערר על החלטת מנהל הארנונה תוך 30 יום. בחוק הערר לא נקבע, כי מנהל הארנונה חייב להכליל הודעה על זכותו של הנישום להגיש ערר.

למרות האמור, לדעתנו, חייב מנהל הארנונה שדחה את ההשגה או את חלקה לציין בהחלטתו כי לנישום יש זכות להגיש ערר על החלטתו בהשגה לוועדת הערר תוך 30 יום מהיום שבו הנישום יקבל את ההחלטה. אם מנהל הארנונה אינו מפרט בהחלטתו את זכותו של הנישום לערור עליה כאמור, אין הדבר פוגע בתוקף החלטתו בהשגה, אולם לא ניתן יהיה לדחות את הערר של הנישום מהטעם שהוגש באיחור.

חזרה לספריה הראשית


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>
  1. משךל זמן לכינוס ועדת ערר   מאת: חוה גולן    6/9/2005
  2. תשובה לחוה גולן   מאת: הנריק רוסטוביץ    6/9/2005
  3. טענה שהועלתה בעליון   מאת: שרה שי    13/10/2005
  4. תשובה לשרה   מאת: הנריק רוסטוביץ    16/10/2005
  5. מה ניכלל בשטח הדירה לתשלום ארנונה   מאת: טליה    25/1/2006









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן