אירוע המס המפורסם והנכבד ביותר בהיסטוריה של האמנות הוא תיאור המעבר של ישוע והשליחים בכפר נחום שעל שפת הכינרת.

גובה המס חקר והודיע, שעל מנהיג החבורה לשלם את המס כדי שהחבורה תוכל לעבור. על מנת להשיג את מטבע השקל הנחוץ לתשלום המס, הוא מס הגולגולת לבית המקדש, הורה ישוע לפטרוס לדוג באגם ולחלץ מפיו של הדג את המטבע.

המסר הוא שכך התאפשר למאמינים לדבוק בארחותיהם ובעבודת האל מבלי להשחית את זמנם בטרדות כספיות.

במרכז הציור נראית החבורה וישוע הנותן לפטרוס את ההוראה.

בקצה השמאלי נראה פטרוס כשהוא דג בכינרת ובפינה הימנית מוצג מעמד התשלום לגובה המס (תמונה 3).

התשלום, בהתאם לפרשנות המקובלת לספרי הבשורה, הוא תשלום מוכר על ידי הכתובים כמס נכון וחשוב, מס שיש לשלמו.

בשנה בה נוצר הציור, 1427, הגיע לשיאה בפירנצה מחלוקת בדבר רפורמה במיסים. היה צורך במערכת מס יותר הוגנת ויותר יעילה.

מגזרים מסוימים התנגדו לכל רפורמה, אך בשנה זו השינויים אכן התבצעו ונושא הציור כנראה נקשר לניצחון הרפורמה החשובה בעיר-מדינה עשירה ומשגשגת זו שהייתה אז פירנצה. ידוע, כי הצייר הציג במכוון את הפמליה של ישוע כקבוצה של פטריצים איטלקיים, הלא הם נכבדי העיר של אותה תקופה.

בתקופת הרנסנס המוקדם של מאזאצ'יו נושא זה עדיין לא היה מקובל על הציירים. מרבית הציורים של המעמד הזה צוירו בזמן הרנסנס המאוחר.

גדול צייר ונציה, טיציאן, צייר את מעמד גביית המס יותר מפעם אחת.

בציור הנמצא בדרזדן (תמונה 4) נראים ישוע ופטרוס בצבעים חזקים ובקרבה דרמטית לצופה, בניגוד חד לאוירה של קדושה ושלוה השורה על שתי הדמויות.

בציור אחר של טיציאן הנמצא בלונדון (תמונה 5), אחת מגרסאות שונות שעשה לאותו ציור, נראים שוב ישוע ופטרוס. הפעם הם נמצאים בתנועה, מעין מחול מתואם הממחיש את בצוע תשלום המס.

ציור זה נעשה לדוכס של בעיר פרארה והוא היה מוצג בארמונו בלשכת המטבעות והמדליות שלו. ניתן לראות בציור את המטבע מהסוג שטבע הדוכס, נתון בידו של פטרוס.

ציירים איטלקיים אחרים מזמן הרנסנס ותקופת הבארוק שאחריו, ציירו גם הם את המעמד הזה:

בציור זה החבורה מכונסת בסוג של חלל סגור בלתי מוגדר (תמונה 6). היא ממוקדת כמו מין עדת כוהנים במלאכת הקודש, כאשר כל מעיניהם מרוכזים במטבע המגלם את כל הסצינה.

הציור הבא, גם הוא מאת מתיוס פרטי ועל אותו נושא (תמונה 7), מציג גם הוא את החבורה בעת תשלום המס. המיחבר בציור זה הוא פחות מלוכד והאנשים כאילו רק מנהלים שיחה קלילה ולא כבדת משקל.

אף שהציור נראה סתמי במקצת ולא מקורי ביותר, הרי שהוא משכיל להעביר לצופה קליידוסקופ של הבעות, רגשות ומחוות. כך מתאפשר לנו לדמיין את כל שלבי המפגש, המשא ומתן, הויכוח, הספקות, הגילוי ומעשה הפתרון עם הסיום הטוב, כאשר החבורה כמובן תורשה להמשיך בדרכה ולמלא את משימתה ההיסטורית.

ממכחולו של פיטר פול רובנס הבאנו שני ציורים. בציוריו מפליא הצייר הפלמי לשלב נושאים היסטוריים ברוח הרנסנס האיטלקי עם הסגנון הצפוני של ארצות השפלה.

בציור משנת 1612 נראה ישוע עומד בתנוחה אופיינית למטיף, בעוד האנשים מולו נושאים אליו עיניהם כראוי לעדת מאמינים (תמונה 9).

הציור משנת 1618 הנמצא בדבלין הוא נועז ומקורי יותר וכולל בו-זמנית את כל האפשרויות של המסופר בברית החדשה: ההיתקלות בגובה המס, הויכוח, עקירת המטבע מפי הדג והעברת התשלום. יש בו גם מיזוג של תקופות היסטוריות, שכן הדמויות מצוירות גם כצאצאי טיטנים מיתולוגיים או אפילו נביאים תנכיים כבירים (תמונה 10).

בסגנונו האקספרסיוניסטי-מנייריסטי, על גבול קוי מיתאר מוגזמים של הקריקטורה, הוא מצייר לנו את גובי המס בפעולה (תמונה 11. תמונה 12).

אלה ספונים בעולם החומרי כל כך, הגדוש באביזרים וחפצים של המקצוע ושל היום יום הקפדני המחושב שלהם.

הסגנון הגרוטסקי למחצה של הציורים הושפע ללא ספק משרטוטי הדמויות של ליאונרדו ומאלה של דירר.

אכן, לפלא הוא עד כמה מסוגל מכחולם של אומנים גדולים להעניק משמעות ויופי ללא שיעור אפילו לאירוע זעיר, בו מטבע אחד מציל את המצב.