הנישום הנכון בהיטל השבחה

השאלה ברע"א 10074/05 שהגיעה לפתחו של בית המשפט העליון הייתה, אם יש להטיל חבות על בעלי מניות בחברה, שעמה נחתם חוזה פיתוח והם צד בחוזה עם החברה.

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים טענה, כי מכיוון שהחברה שחתמה חוזה פיתוח עם המינהל העבירה לנישומים זכויות במקרקעין, הרי יש לראותם כבעלי זכויות החבים בהיטל השבחה.

בית משפט השלום קיבל את טיעוניה של הוועדה המקומית, וקבע, כי מדובר בהשבחת קרקע לאחר תום תקופת הפיתוח, והמשיבים הם הנהנים מהשבחה זו והם המתעשרים ממנה, לכן מוצדק שהם ישלמו בגינה.

בערעור לבית המשפט המחוזי התהפכה הקערה על פיה ונקבע כי "אין להטיל היטל השבחה על מי שלא ניתן להגדירו כבעלים או כחוכר לדורות, דהיינו, אין ליצור על דרך הפרשנות חיוב במס יש מאין. במקרה דנן, לא המשיבים ולא החברה רכשו מעמד של חוכרים לדורות, לא מכוח חוזה הפיתוח ולא מכוח הסכם הרכישה."

בית המשפט העליון (השופט רובינשטיין) סירב לתת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי והשאיר את פסק הדין בעינו. השופט רובינשטיין קבע, כי השאלה אינה אם צודק להטיל את ההיטל אלא אם ניתן להטילו בהתאם לתנאי החוק. מכיוון שהחוק מטיל את ההיטל רק על בעלים או חוכר לדורות, והנישומים אינם נמנים עם אלה, הרי הם פטורים מעולו.

_________

רע"א 10074/05 הוועדה המקומית לתו"ב ירושלים, ע"י עו"ד דורית ירחי, נ' דני גרוסברד ואח', ע"י עו"ד תמר בזק-רפפורט ועו"ד אורי שורק, וממ"י ע"י עו"ד משה גולן. ניתן ביום 29.10.06 בבית משפט עליון. שופט: א' רובינשטיין.