שלושה ימים לאחר מכן כתב מרציאנו לוועדת האתיקה בכנסת: "בהרכנת ראש מלאה אני נוטל אחריות ציבורית מוחלטת ומתנצל מקרב לב בפני חברת האבטחה, מאבטחיה ועובדיה. דונו אותי לאלתר, אם תמצאו לנכון."

לדעת משפטנים, התנצל מרציאנו בעקבות הלקח של פרשת חיים רמון, אשר אילו טרח להתנצל, הייתה הפרשה מסתיימת ללא הליכים משפטיים.

***

הבה נניח, כי התנצלותו של מרציאנו לא באה לעולם מתוך רגשי חרטה כנים, אשר הדירו שינה מעיניו של חבר הכנסת לאחר שאחוזי הדם שבו ועלו על אחוזי האלכוהול בגופו. מי ידע צפונות לב?

למדנו, כי מודה ועוזב ירוחם.

אז ראוי לנזוף במרציאנו, אבל לא להענישו, ובלבד, שאם יאבד את הברקסים פעם נוספת - יקלל, ינבל פיו, יתקוטט או ישתכר בפרהסיה - יודח מהכנסת לאלתר.

ומצינו, כי תועלת צמחה לציבור מפרשת רמון, שראוי לאיש ציבור שנכשל בלשונו או בהנפת ידיו לקום מיד ולהתנצל במלוא הענווה בפני מי שנפגע ובפני הציבור, ובבניין ציון ננוחם.