ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 23/10/2019
גרסת הדפסה

עת"מ 489/04

עמותת שחר – אגודה לקידום החינוך בישראל נגד המועצה להשכלה גבוהה ואח'


19/9/2004

עת"מ 489/04

עמותת שחר – אגודה לקידום החינוך בישראל

נגד

המועצה להשכלה גבוהה ואח'

בית המשפט המחוזי בירושלים

בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים

בפני כבוד השופט דוד, חשין סגן נשיא

[19.9.2004]

פסק דין

מהות העתירה

1. העותרת, עמותת שחר – אגודה לקידום החינוך בישראל, מבקשת בעתירתה להורות למשיבה לחשוף פרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בעניינה במליאת המועצה להשכלה גבוהה (להלן – המועצה או המשיבה) ובוועדת המשנה שלה לענייני שלוחות (להלן – ועדת השלוחות), וכן את דו"ח יחידת הרישוי שהוגש לוועדת השלוחות, כל אלה כפי שפירטה בבקשתה לצו ביניים (בש"א 7227/04).

רקע

2. לקראת סוף שנת 2001 הגישה העותרת בקשה ליתן לה רישיון לקיים באשקלון לימודים לתואר M.D. של אוניברסיטת גדנסק שבפולין. בחודשים אוקטובר ונובמבר 2002 דנה המועצה בבקשה. בכירים במועצה כמו גם משרד הבריאות התנגדו לקיים לימודי רפואה במסגרת שלוחה מחו"ל.

3. בינואר 2003 חזרה בה העותרת מבקשתה המקורית והגישה במקומה בקשה לקיים באשקלון לימודים פרה קליניים המקנים נקודות זכות לתוארM.D. של אוניברסיטת גדנסק. לאחר שיחידת רישוי השלוחות בדקה את הבקשה החדשה, החליטה ועדת השלוחות (בחודש יוני 2003) להמליץ על הענקת רישיון זמני לעותרת בכפוף לתנאים שנקבעו בו. בדיון שהתקיים במועצה הוחלט להחזיר את הנושא לדיון חוזר בוועדת השלוחות ולבקש חוות דעת של היועץ המשפטי של המועצה בשאלות שונות הקשורות לסמכותה (ראו סע' 15 לתשובתה). בישיבתה בחודש אוגוסט, חזרה ועדת השלוחות ואימצה את החלטתה להמליץ למשיבה ליתן לעותרת רישיון זמני ומותנה לקיים לימודים פרה קליניים בשלוחה שבאשקלון. בישיבת המועצה מיום 25.11.03 ניתן לדיקנים של בתי הספר לרפואה ולנציגי העותרת להשמיע את עמדתם. בסיום הישיבה החליטה המועצה (בעקבות שיוויון בהצבעה) לשוב ולדון בבקשה בישיבתה הבאה. בנוסף, ביקשה מן העותרת להתייחס לשאלת עמידתה בתנאי סעיף 25ד(ב)(13) לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958 (להלן – חוק המל"ג).

4. ביום 16.12.03 שבה המועצה ודנה בנושא, והחליטה ברוב דעות לדחות את המלצתה של ועדת השלוחות, וזאת ממספר נימוקים: הראשון, בשל ייחודיותו של התואר M.D., ולאור הניסיון שהצטבר מפעילות השלוחות של מוסדות זרים, ש"בסך הכל איננו חיובי ולכן אינו מתיישב עם הרחבת היקף פעולתן של השלוחות לתחום לימוד רגיש כלימודי רפואה" (סע' 19 לכתב תשובתה). המועצה מציינת גם את התנגדותם של משרד הבריאות ושל ההסתדרות הרפואית בישראל. השני, משום שהבקשה איננה עומדת בדרישת סעיף 25ד(ב)(13) לחוק המל"ג, בשל כך שאין מתקיימת פעילות מחקרית במוסד עצמו. המועצה דוחה את טענת העותרת, לפיה חשיפת התלמידים לסביבה מחקרית יכולה להיעשות באמצעות "אישיותם המחקרית" של המרצים, המבצעים פעילות מחקרית במוסדות האם שלהם (טענה, שלדבריה, גם בעייתית לנוכח סעיף 25ו לחוק המל"ג). כן דוחה המועצה את טענתה כי תעמוד בדרישה באמצעות שילובם של התלמידים בפעילות מחקרית (בתשלום) באוניברסיטת בר אילן. עוד נאמר בהחלטה, כי לכאורה עולה מן הנתונים שנמסרו למועצה, שהיקף המרצים שמשרתם העיקרית במוסדות ישראליים מוכרים ומתוקצבים עולה על זו המאושרת ע"י הוועדה לתכנון תקציב של המועצה (ות"ת).

5. העותרת עתרה לבית משפט זה לביטולה של ההחלטה בטענה, בין היתר, כי זו התקבלה בקולותיהם של חברי המועצה שהינם נציגי אוניברסיטאות שיש בהן פקולטאות לרפואה, הנגועים לפיכך בניגוד עניינים, וביקשה להורות למשיבה ליתן לה רישיון בהתאם להחלטת ועדת השלוחות. כסעד ביניים, ביקשה העותרת, להורות למשיבה לחשוף את כל הפרוטוקולים של הדיונים בעניינה ואת דו"ח יחידת הרישוי שהוגש לוועדת השלוחות, כדי שיסייעו לה בהוכחת טענתה.

6. המשיבה טענה מנגד כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה וביקשה לפיכך למחקה על הסף (בש"א 7295/04). בדיון שהתקיים ביום 19.4.04 המלצתי לצדדים כי חלקה של העתירה שעניינו בהחלטת המועצה יימחק, באשר הסמכות בנושא זה נתונה לבג"ץ, ואילו החלק העוסק בבקשה לחשיפת הפרוטוקולים ודו"ח ועדת הרישוי (להלן ביחד – הפרוטוקולים) יידון בבית משפט זה. בהודעתה מיום 25.4.04 קיבלה העותרת את המלצתי. פסק דין זה עניינו אפוא רק בבקשתה לעיין בפרוטוקולים.

טענות הצדדים

7. העותרת טוענת לזכותה לקבל את הפרוטוקולים הן מכוחה של זכות העיון הציבורית והן מכוחה של זכות העיון הפרטית, הנובעת לא רק מחופש המידע אלא גם מזכות הטיעון ומחובת ההנמקה של הרשות. לטענתה, זכותה לקבל את המידע במקרה הנדון מתחזקת לנוכח משמעותה הקשה של החלטת המועצה לגביה, באשר ההחלטה מסיימת את פעילותה ופוגעת בחופש העיסוק שלה. לדבריה, הנימוק לדחיית בקשתה לפיו לא מתקיימת אצלה "אווירה מחקרית", מעלה תהיות קשות, ויש לה סיבות טובות להאמין כי הסיבה האמיתית שהביאה לדחיית בקשתה נעוצה בחששם של חברי המועצה מפתיחת שלוחות נוספות ללימודי רפואה בישראל, והדבר יתברר רק אם יימסרו הפרוטוקולים לידיה. העותרת סומכת טענתה בדבר זכותה לעיין בפרוטוקולים על פסק דינו של כבוד השופט אוקון בעת"מ 294/02 עיתון הארץ נ' המועצה להשכלה גבוהה (תקדין), שחייב את המועצה לחשוף פרוטוקולים של דיוניה הפנימיים, ועל פסק דינו של כבוד השופט עדיאל בעת"מ 1069/03 ISE בע"מ נ' המועצה להשכלה גבוהה (תקדין), שהסכים עם השופט אוקון וחייבה בגילוי פרוטוקולים של ועדת השלוחות.

8. מנגד טוענת המשיבה, כי אין לחשוף את הפרוטוקולים המבוקשים, בהיותם מוגנים מפני חשיפה בסעיף 9(ב)(1), (2) ו- (4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן – חוק חופש המידע). לטענתה, סעיף 9(ב)(4) מגן על הרשות מפני התערבות חיצונית ומאפשר בכך התבטאות כנה ואמיתית בהליכי גיבוש מדיניות וקבלת החלטה. זאת לאור ההנחה כי חשיפת תרשומות של דיונים פנימיים תביא לדילולם, לאמירת דברים "מחוץ לפרוטוקול", לחשש מהבעת דעה חופשית ותגרום לכך שמידע חיוני לפעולת הרשות ייחסר בתיקיה. כן טוענת המשיבה, כי חשיפת המידע עלולה להביא ללחצים על חבריה ועובדיה באופן העלול לשבש את תפקודה. לעומתה טוענת העותרת, כי דווקא ידיעת חברי המועצה שדבריהם עומדים לביקורת ציבורית היא שתנטרל אפשרות להשפעה עליהם. לטענתה, לא ייתכן כי ישיבות המועצה, שהיא גוף ציבורי בעל סמכויות נרחבות החולש על תקציבי עתק, תהיינה חסויות בשל חששם של חבריה מלחצים חיצוניים. לדבריה, גם הטענה כי ראשי העותרת - שופט בדימוס של בית המשפט העליון (כבוד השופט חלימה) ופרופסורים לרפואה - "יבואו חשבון" עם נציגי המשיבה, מופרכת מעיקרה.

9. לטענת המשיבה, די לה להוכיח כי מדובר בפרוטוקול של דיון פנימי, דהיינו, פרוטוקול שנערך לקראת קבלת החלטה או גיבוש מדיניות, כדי למנוע את חשיפתו, ואין נדרש ממנה להביא "דבר מה נוסף" המצביע על היפגעה בפועל מן הגילוי, דרישה שנקבעה בפסק דינו הנ"ל של השופט אוקון בעת"מ 294/02 (עליו הגישה ערעור). מנגד טוענת העותרת, כי לסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע ניתנה פרשנות מצמצמת ביותר, המעדיפה גילוי על פני חיסוי, גם כאשר מוענקת לרשות סמכות לחיסוי, וזאת לאור עקרונות חופש המידע.

10. לטענת העותרת, דיוני מליאת המועצה אינם דיונים פנימיים, שסעיף 9(ב)(4) חל עליהם, באשר דיון פנימי הינו דיון הכנה לדיון פורמלי ולא הדיון הפורמלי עצמו. לטענתה, מליאת המועצה היא גוף גדול שיושבים בו כ- 25 אנשים, וגם מסיבה זו אין לראות בדיוניו דיונים פנימיים (עמ' 3 לפרוטוקול). אשר לוועדת השלוחות, היא אמנם גוף ממליץ אך גם ועדה (שם, שם). אף בהנחה שמדובר בדיונים פנימיים, כך העותרת, אין הסעיף מתיר חיסוי גורף של דיונים פנימיים, אלא מתיר חיסוי אם קיימים טעמים חזקים לכך בצירוף בסיס ראייתי המצביע על נזק שייגרם בפועל עקב הגילוי, והשיקולים לחיסוי חזקים מהשיקולים לגילוי, כאשר על הרשות מוטלת החובה להוכיח כל אלה. לדבריה, המשיבה לא הוכיחה כל אלה, אלא הסתפקה בטיעון כללי. מול טענותיה הכלליות של המועצה, אומרת העותרת, עומד האינטרס האישי שלה לקבל את החומר כדי שתוכל לטעון ביעילות וכדי שתזכה להליך הוגן.

11. המשיבה טוענת, כי בנסיבות הקונקרטיות אין מקום לחשוף את הפרוטוקולים המבוקשים. לטענתה, לעותרת ניתן לעיין בכל החלטות המועצה (וחלק מפרוטוקול הדיון, שלא היה בגדר דיון פנימי, יימסר לעיונה), עיקרי דו"ח יחידת הרישוי הועבר להתייחסותה, הופנו אליה שאלות, היא הציגה עמדתה בהופיעה בפני המועצה, ועמדות המתנגדים הועברו להתייחסותה. לטענתה, מאחר שהחומר הגלוי וההחלטה המנומקת מאפשרים לעותרת לתקוף את החלטתה, הרי ש"הערך המוגן" שביסוד חובת הגילוי - היכולת להתמודד עם החלטת הרשות ולהעמידה לביקורת - קיבל מענה מלא (גם אם לא מושלם). כן היא טוענת, כי לנוכח היקפו הרב של המידע הגלוי, ההחלטה המנומקת ושקיפות ההליכים, באיזון שבין האינטרס שלה לתפקד באופן ענייני ויעיל, ללא חשש לחשיפת דיוניה הפנימיים, לבין האינטרס של העותרת לעיין בתרשומות הדיונים האלה, יש להעדיף את חיסוי דיוניה הפנימיים.

דיון

13. סעיף 1 לחוק חופש המידע קובע כי "לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה". חובה כללית זו סויגה במקרים שונים, וביניהם: במקרים המנויים בסעיף 8 לחוק, שבהתקיימם הרשות הציבורית "רשאית לדחות" את הבקשה לקבל מידע; במקרים המנויים בסעיף 9(א) לחוק, שבהם נאסר עליה למסור מידע; ובמקרים בהם עוסק סעיף 9(ב) לחוק, שבהם הרשות הציבורית "אינה חייבת" למסור את המידע. הסעיפים הרלוונטיים למקרה שלפניי, סעיפים 9(ב)(1) ו-(4), קובעים לאמור:

"(ב) רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שהוא אחד מאלה:

(1) מידע אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה;

...

(4) מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין".

ברם, גם אם הרשות אינה חייבת במסירת המידע, אין פירושו של דבר שהיא יכולה לסרב למסרו שלא עפ"י הכללים הנקוטים במשפט המינהלי לעניין אופן קבלתה של החלטה מינהלית. לכן, כאשר מדובר בפרוטוקולים של דיונים פנימיים, אין אמנם חובה למסרם, כפי שהיה מתחייב מההוראה הכללית שבסעיף 1 לחוק, אך לא ניתן להחליט שלא למסרם רק משום שהם פרוטוקולים של דיונים פנימיים (ואניח לצורך העניין כי הדיונים שמדובר בהם הם דיונים פנימיים שסעיף 9(ב)(4) לחוק חל עליהם), אלא, על הרשות הציבורית לשקול כל מקרה לגופו ולהחליט בו עפ"י מיטב המסורת המינהלית. כך גם מורה סעיף 10 לחוק חופש המידע. הסעיף קובע כי "בבואה לשקול סירוב למסור מידע לפי חוק זה, מכוח הוראות סעיפים 8 ו-9 תיתן הרשות הציבורית דעתה, בין היתר, לענינו של המבקש במידע ...". בהקשר זה אומר פרופ' זאב סגל, בספרו הזכות לדעת באור חוק חופש המידע (תש"ס), כי: "הכרה בעניין מיוחד של מבקש המידע בקבלתו יכולה להניע את הרשות שלא לדחות בקשה, אף אם הטיפול בה ... עלול להקשות עליה לבצע את תפקידיה, או חרף היווצרות נסיבות אחרות המנויות בסעיפים 8 ו-9" (שם, עמ' 223-224). כלומר, הרשות הציבורית חייבת לשקול ולאזן בין השיקולים השונים, ולהביא בין היתר בחשבון את השיקול של עניינו של מבקש הבקשה.

14. במקרה הספציפי שלפניי, לצורך החלטתה אם לחשוף את הפרוטוקולים אם לאו, היה על המשיבה לשקול את כל השיקולים הרלוונטיים, וליתן להם את המשקל הראוי. השיקול הציבורי, העקרוני – כללי, המתייחס לרגישותם של דיונים פנימיים, בשל הצורך לאפשר קיומם של דיונים כנים, פעל כבר את פעולתו בהחריגו סוגי מידע, כגון פרוטוקולים של דיונים פנימיים במסגרת סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע, מתחולת ההוראה הכללית שבסעיף 1 לחוק. מכאן ואילך נדרשת הרשות הציבורית לדון לגופו בכל מקרה שחל עליו סעיף 9(ב) - לשקול את השיקולים הקונקרטיים, בהתבסס על עובדות המקרה המסוים. כך, צריכה הרשות הציבורית להביא במסגרת שיקוליה את הפגיעה והנזק שייגרמו בפועל עקב הגילוי המבוקש, את עניינו של המבקש, קרי, את הנסיבות הקשורות במבקש הספציפי, ושאר שיקולים רלוונטיים עפ"י כללי המשפט המינהלי לצורך קבלת ההחלטה.

15. כטענת העותרת, במקרה הנוכחי לא הוכיחה המועצה פגיעה בפועל, שעלולה להיגרם לה עקב גילוי המסמכים המבוקשים, ואין בטענותיה אלא טיעון כללי - עקרוני, שכאמור, פעל כבר פעולתו בהוציאו את סוג המידע שגילויו מתבקש מחובת הגילוי הכללית. לעומת זאת, החלטת המשיבה לדחות את בקשת העותרת לקיים לימודים פרה קליניים, מביאה לתוצאה הקשה של סגירתה. החלטת המשיבה התקבלה בניגוד להחלטות של ועדת השלוחות, שחזרה והמליצה ליתן לעותרת רישיון זמני ומותנה, וזאת בהסתמך על דו"ח יחידת הרישוי. היה על המשיבה להביא במסגרת השיקולים גם את זהותה שלה, כמי שמנהלת למעשה את ענייני ההשכלה הגבוהה בישראל, ובהקשר זה היה עליה לשקול גם שיקול נוסף, הוא השיקול של אמון הציבור בה, כאשר שקיפותם של דיוניה הפנימיים חשובה לקיומו. במסגרת שיקול זה היה עליה לשקול את הנזק שעלול להיגרם לה עצמה עקב סירובה במקרה זה לגלות את הפרוטוקולים. גם אופיו של הדיון הפנימי, ובין היתר, הפורום שבו התקיים, צריך היה להיות שיקול בין שיקוליה.

16. טענת המשיבה כי היקף המידע שעמד לרשות העותרת די בו כדי לאפשר לה לטעון ביעילות, ובכך נענה הטעם שביסוד חובת גילויו של מידע, אינה מקובלת עלי. ראשית, לא שוכנעתי כי החומר שנמסר לה דיו כדי לאפשר לה לטעון באופן מושכל ויעיל (כולל האפשרות שלא להעלות טענות מסויימות נגד המשיבה). כמו כן, כאמור, חובת הגילוי לא באה רק כדי לאפשר טיעון יעיל ומושכל, אלא טעם נוסף לקיומה הוא זה של אמון הציבור ברשויות. כן קיים גם הטעם ההרתעתי, כאימרתו הידועה של השופט ברנדייס מבית המשפט העליון של ארה"ב: "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר" (כתרגומה ע"י כבוד הנשיא ברק בע"א 218/96 ישקר בע"מ נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (תקדין), פיסקה 22).

17. לאחר ששקלתי את הדברים, באתי למסקנה כי אין בידי לקבל את בקשתה החלופית של המשיבה, לגלות את המסמכים תוך כדי השמטת שמות הדוברים. בפסק דינו בע"א 7759/01 הוצאת עיתון הארץ נ' משרד המשפטים (תקדין), שניתן לאחרונה, אומר כבוד השופט מצא "אכן, מניעת חשיפתם האישית של עובדי הציבור, בגדר פרסום תוכנם של דיוניה הפנימיים של הרשות שבה הם פועלים, אינה רק מעניינו האישי-הפרטי של כל אחד ואחד מן המשתתפים בדיונים, אלא אף מעניינו של הציבור. חשיפת תוכנו של דיון פנימי, בייחוד כשהיא מלווה בחשיפת זהותם של המשתתפים בו בקשר לדעות ולהצעות שהשמיעו באותו דיון, עלולה להכביד על יכולתם של עובדי הציבור להתבטא בפתיחות ולהתדיין ביניהם בחופשיות בעניינים הטעונים החלטה" (שם, פיסקה 11). עם זאת, בנסיבות המקרה שם, קבע השופט מצא, כי לא ניתן לדבוק בכלל האמור כמות שהוא. מיקומה של "נקודת הכובד שבאיזון בין האינטרסים" (שם, פיסקה 12), מחייב במקרה שלפניי את גילוי שמותיהם של הדוברים. במקרה הנוכחי גם לא ניתן להפעיל פתרון של "גילוי חלקי" (דוגמת הפתרון שנקט השופט מצא במקרה שנדון שם, כשהורה ליועץ המשפטי לפרסם את תמצית עמדתה של פרקליטת המדינה ולא איפשר לעותרת לעיין בחוות הדעת עצמה). זאת, משום שבמקרה שלפניי מדובר בזכות העיון הפרטית של מי שנפגע אישית, ישירות וקשות מן ההחלטה של המועצה, המסיימת את פעילותו, כאשר טענתו הינה, כי החלטת המועצה נתקבלה תוך ניגוד עניינים של מי שיש להם עניין אישי שלא לקיים לימודים פרה-קליניים במסגרת שלוחות של אוניברסיטאות מחו"ל. אי גילוי שמותיהם של הדוברים עלול לחבל במטרה שלשמה נתבקש גילויים של הפרוטוקולים. אך לא רק האינטרס האישי של העותרת אלא גם האינטרס הציבורי – זה של אימון הציבור בה ובטוהר מניעיהם של מקבלי ההחלטות במסגרתה - מחייב את חשיפת שמות הדוברים. לפיכך, בנסיבות המסוימות של המקרה שלפניי, מחייב האיזון שבין האינטרסים את גילוי שמות הדוברים. בהקשר זה ראיתי להביע תמיהתי על מחיקת שמות דוברים שנעשתה בחלק מן הפרוטוקולים שהועמדו לעיוני.

18. משסיימתי מלאכתי בעניין הקונקרטי, ראיתי עוד להתייחס לטענת המשיבה לפיה גילויים של פרוטוקולים מדיונים פנימיים יביא לפגיעה בהיקף הרישום של הפרוטוקולים באופן שייחסר מידע חיוני בתיקי הרשות. בטענה כך, התעלמה המשיבה מן החובות המוטלות על רשות ציבורית (ולא רק עליה) בעניין רישומם של פרוטוקולים. אמנם אין בחוק המל"ג הוראה ספציפית לגבי אופן רישומם של פרוטוקולים (סע' 8 לחוק המל"ג). ברם, אין בכך כדי להתיר למועצה לעשות ברישום הפרוטוקולים כטוב בעיניה. הסוגייה של רישום פרוטוקולים נדונה בהרחבה בפסק דינו של כבוד השופט מ' חשין בבג"ץ ד"ר שלמה כהן נ' ראש לשכת עורכי הדין (פ"ד נב(3) 486), שם קיבל את בקשת העותר להורות על עריכת פרוטוקול מלא ושלם מדיוניה הסגורים של הלשכה. השופט חשין קובע שם את חשיבות רישומו של פרוטוקול מלא דווקא בישיבה סגורה (דיון פנימי, כפי שהוגדר ב חוק חופש המידע, שעל ידי כך מתאפשרת ביקורת על תהליך קבלת ההחלטות (שם, פיסקאות 63- 68). השופט חשין מביא בהקשר זה את הנוהל הקיים בארה"ב, המחייב להקליט או לרשום פרוטוקול מלא בישיבות סגורות (שם, פיסקאות 69 - 70), וכן את הדברים שנאמרו בדו"ח בייסקי בעניין חובת רישומם של פרוטוקולים מלאים (שם, פיסקה 72). נראה לי שבדברים אלה תימצא תשובה הולמת ל"סכנה" שמצביעה עליה המשיבה.

סוף דבר

19. עפ"י הסמכות שניתנה לבית המשפט בסעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, ולאחר שהשתכנעתי כי במקרה זה עדיף הגילוי על פני החיסוי, כפי שהסברתי לעיל, אני מורה למשיבה להעביר לעיונה של העותרת את המסמכים המבוקשים, לאחר שיימחקו מהם, כבקשת המשיבה, הקטעים שעניינם התייעצות משפטית.

המשיבה תישא בהוצאות המשפט של העותרת וכן בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

ניתן היום ד תשרי התשס"ה (19.9.04) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בפקסימיליה.

דוד חשין, סגן נשיא

ראו כתבה בנושא


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן